האלה האבודה

נעול.
'לא! לא יכול להיות!' חשבתי בבהלה. לחצתי על הידית חזק יותר, ודחפתי את הדלת עוד יותר חזק, שוב, ושוב. לבסוף התייאשתי, נשענתי עם הגב על הדלת וגלשתי לישיבה. 
פתאום שמעתי צחוק, מחריד, מרושע כזה שמסוגל לדכא את כל התיקוות. "איזה יצור משעשע, מה את?" שאל.
קפצתי ממקומי ועיני נפערו לרווחה. אני בטוחה שנראתי כמו דג, רק שבאותו הרגע זה לא בדיוק עניין אותי.
"א-אני מ-מגי, בת אד-דם, מ-מה את-תה? א-איפה את-תה? "גמגמתי. שוב אותו הצחוק, נראה שאני ממש הצחקתי את היצור הדוחה הזה, וזה עיצבן אותי. "אני הכל אך אני בעצם כלום, אני בכל מקום אך בעצם אני בשום מקום, אני הכל יכול, אני הרואה והאינו נראה,שליט היקום כולו!" אמר בגאווה, עם דגש על הסיומת.

"איך אתה מעז לצחוק עלי?! ואיפה אני לעזזל!?" צעקתי בהתקף רגעי של זעם. הוא ציחקק, "איזה יצור משעשע, את נמצאת במרחב הזמן, והרגע ניסית לחדור לארץ החלומות!"

"ארץ החלומות? אתה רומז לכך שהדלת הזאת מובילה לארץ החלומות?" שאלתי בתדהמה. "אכן יקירתי, ארץ החלומות, המקום שבו כל החלומות מתגשמים. רק שלפני הרבה שנים האלה השולטת על הסדר והשלום בארץ נעלמה,
ועכשיו אין מי שישמור על השוויון בין הטוב והרע. הרע הולך ומתחזק, ובעוד מעט מאוד זמן הוא יביס את הטוב ויצא אל העולם שלך, עולם בני האדם." אמר בעצב.
"למה הם כל כך רוצים להגיע אל העולם שלי?" שאלתי. "הם ניזונים מהפחד שלכם. תמיד כשיש מלחמות אצלכם, הפחד יורד אליהם בצורת גלים, למקום שאתם קוראים לו 'גיהנום' ועוזר להם להתחזק. אם הם יצליחו לבסוף לצאת אל העולם שלכם אז זה יגרום להמון יצורים כמוך לפחד, והרוע יתחזק ויהיה בלתי מנוצח."
'אז היצור ההוא שראיתי מהחלון יצא מארץ החלומות!' חשבתי. "הבנתי. אז למה הקול הביא אותי לפה?" שאלתי. "איזה קול?"הוא שאל בבלבול. היססתי מעט, אך המשכתי "כשישבתי בחדר שמעתי קול מבחוץ ורצתי אל החלון..." סיפרתי לו את הסיפור שלי.
הוא נאנח ואמר בחיבה "הקול הזה! זאת ההיא!"
"ההיא?"שאלתי בבילבול.
"זאת שאסור לומר את שמה" אמר.
"מי זאת?"שאלתי.
"האלה כמובן!" אמר בגאווה.
"אבל אמרת שהיא נעלמה!" עכשיו הייתי ממש מבולבלת.
"נכון, אבל זה לא מונע ממנה לתקשר בעזרת מחשבות"
"לא הבנתי"
"יש לך עוד הרבה מה ללמוד" אמר
"אז למה האלה שלחה אותי לפה?" שאלתי.
"כדי שתעשי סדר בעולם החלומות, ותמנעי מהרוע לפרוץ לחופשי" אמר כמובן מאליו.
"איך אני אמורה לעשות את זה כשאני אפילו לא מצליחה לפתוח את הדלת המובילה לשם?!" שאלתי. התשובה שלו בילבלה אותי, 'למה דווקה אני? למה לא מישהו אחר?'
"עיקבי אחר ליבך מגי" אמר ונדם.
"זה ממש לא עוזר לי אתה יודע!" צעקתי, אך הוא לא השיב.
ופתאום שמעתי צילצול עדין מאחורי.
הסתובבתי וראיתי מפתח מול הדלת, הרמתי אותו ,תקעתי אותו במנעול וסובבתי אותו, שמעתי 'קראק' עדין, לחצתי על הידית ודחפתי את הדלת.
מה שראיתי לאחר מכן היה הדבר הכי מדהים שראיתי בחיי!

הפרק הקודם		הפרק הבא