יצור לילי

"קפה, לוק?" ג'נה מזגה לי את הקפה החזק בעוד שצ'ארלי מעמיס לי הר בייקון על הצלחצת. איך הם יודעים מה אני באמת צריך בדיוק ברגע הנכון? "אז איך היה אתמול, הא?" צ'ארלי אמר בקלילות האפרית ביותר שאפשר כשאתה מדבר על החבבר המפלצת שלך. " שיא חדש, הצלחתי לצוד, 6 שוורים, דמבלדור יצתרך לספק עוד מלאי בקרוב. הרגשתי דחיפה. הסתובבתי וראיתי את לוגן עומד מולי עם מבט נבזי על פניו. "לך למשרד המנהל, הוא רוצה אותך," הוא זרק אלי מבט מזלזל והלך. "מישהו מוכן להסביר לי למה הוא שונא אותי כל-כך." אמרתי בתיסכול. ג'נה וצארלי החליפו מבטים מבולבלים. ראיתי שאין תשובה אז הסתובבתי והלכתי. בדרך התנגשתי בטעות בשלישיה מוזרה, ילד ג'ינג'י ילדה מתולתלת וילד מוזר עם משקפיים וצלקת. הקטנים האלה, היו מבוהלים כנתקלו ביצור ענק כמותי. הלכתי במסדרונות של הטירה בדרך למשרד המנהל. עד שהגעתי לפסל, הבנתי שאין לי מושג מהי הססמה. הסתובבתי נבוך וראיתי את פרופסור לופין עומד מולי בצללים. הוא התקדם בשקט אל הפסל ומלמל את הסיסמה. עלינו במדרגות בשקט. כשהגענו לדלת, הקיש הפרופסור עליה ונכנסנו. בתוך החדר עמד פרופסור דמבלדור מלטף את עוף החול שלו, פוקס. "שבו," הוא אמר בקולו העמוק. הוא התיישב מולנו, והביט אל תוך עיני עם עיניו התכולות, ואז עבר ללופין. "שני אנשים רבי עוצמה, יכולת סבל בילתי ניתנת לידי בן-אנוש רגיל. כן." הייתי מבולבל אבל שמרתי על נימוס שקט," אתה מבין, לוק בני, פרןפסור לופין שלנו, הוא אמ... כמוך". הסתובבתי אל לופין ושני זוגות העינים נפגשו. תחושה מוזרה הסתררה בחדר, היה מאין משב רוח חם. "שלום, אח" פרופסור לופין נטל את ידי כשדמעות נקוות בעיניו, וגם אצלי. דמבלדור נאנח בעצב והחל לדבר" אני בטוח שלעולם לא אוכל להרגיש את הרגשתכם. אבל עדיין יש לי משהו משותף לחלוק איתכם. נקמה. האדם-זאב שנשך את שניכים, הרס גם את משפחתי. איתרתי אותו, ואני חושב על לשלח כמה אנשים ללכוד אותו. הוא די מסוכן. אתם בפנים?" פרופסור לופין נעץ את מבטו ברצפה ואז הסתכל עלי והנהן, גם אני הנהנתי. רגש עז התפרץ בתוכי.

סוף סוף נקמה.

הפרק הקודם		הפרק הבא