הכל יכול להיות

ניק התחיל לגמגם.

"ניק מה אתה צריך לספר לי" דאגתי לו.

"אני יודע, מה בדיוק קרה באותו לילה באיטליה" הוא לחש.

"ניק מאיפה אתה יודע את זה? אני לא סיפרתי לך" אמרתי.

"ההורים שלך לא נרצחו סתם, הרוצחים רצו אותך, ההורים שלך רק..." הוא סיים את המשפט ואני קמתי "אתה משוגע..פשוט משוגע, שביל זה היתה כל ההצגה הזאת בשביל לי שההורים שלי מתו בגללי".

בשלב הזה כבר בכיתי בכי הסטרי. לא ידעתי מה לעשות אז רצתי לבית היתומים. שמעתי את ניק רודף אחרי, אבל המשכתי לרוץ.

הגעתי לבית היתומים, עליתי לחדר שלי ונעלתי את החדר.

למזלי אף אחד לא היה בחדר ויכולתי לבכות בשקט. ניק דפק על הדלת אבל התעלמתי ממנו.

בשעה שבע הדלת נפתחה סוזן ואליס נכנסו לחדר. שחכתי שהן שיכפלו מפתח.

"מה קרה" שאלה אליס והתישבה על המיטה לידי.

"ניק...ניק פשוט מטומטם" מלמלתי מבין הדמעות.

"ידעתי שהוא מפגר מההתחלה" אמרה סוזן.

צחקתי "תודה".

"עזבי אותו, חבל לך על הדמעות, יש עוד דגים בים" אליס צחקה והוציאה משהו מהמגירה שלה.

"אתן צודקות, אני לא אבכה אל חתיכת דביל" אמרתי.

"קחי את זה" אליס הושיטה לי את החבילה שהוציאה מהמגירה.

"היה פה שליח מקודם" אמרה סוזן וקרצה לי.

הן יצאו לחדר אוכל ואני פתחתי את החבילה.

בחבילה היה רשום:

קייט היקרה...

אני מקווה שאת זוכרת אותי.

אני בן שהיה איתך ביסודי.

שמעתי על המוות המצער של הורייך וחשבתי האם תרצי לבוא לגור איתי בצרפת.

כמו שאת יודעת גם אני יתום, אבל יש לי בית פרטי וכסף רב שהורישו לי הורי.

אם תרצי לבוא לגור איתי אני אבוא לקחת אותך מבית היתומים בלונדון.

אשמח לתשובה במהרה,

חברך הטוב,

בן.

ניזכרתי בבן. היינו חברים טובים.

גם שלמדתי בחטיבה שמרנו על קשר, אבל עם הזמן הוא התנתק.

לקחתי דף ורשמתי:

בן היקר...

אני אשמח לגור איתך בצרפת.

אין לך מושג כמה התגעגעתי אלייך, אתה כל כך חסר לי.

רק שאלה אחת יש לי מהיכן אתה יודע אל מות הורי.

שלך באהבה רבה,

קייט.

הכנסתי את המכתב לתוך מעטפה.

וירדתי לחדר אוכל.

אני הולכת לפגוש שוב את בן.

בן החבר הטוב שלי, שכל כך היה חסר לי אחרי שניתקנו את הקשר.

יהיה לי טוב איתו, אני יוכל לשכוח את ניק. אני חוזרת לצרפת.

עיר האורות שאני כל כך מתגעגעת.

אני מרגישה כאילו עכשיו אני יחזור בזמן. אני כל כך מאושרת!

הפרק הקודם		הפרק הבא