רק בדמיון

ג'יני רדפה אחרי לונה בהמשך השביל.
"לונה? את בטוחה שאת בסדר?" שאלה ג'יני בחשש..
"כן.. כן.. אני בסדר....." מילמלה לונה.
"את נראת מאוד חיוורת," דאגה ג'יני.

"זה בסדר, תרגעי...." מילמלה לונה. "ביי..."

"ביי," נענתה בחשש.
לונה קמה ובדרך חשבה על החיזיון שראתה.
מה 'הוא' ניסה לומר לה? שהיא צריכה להיות מוקצנת בפעמים שתראה את היצורים ופשוט להתנהג  רגילה? או אולי, שכל דרך לחוד?
לונה לא ידעה מה לעשות עם עצמה.
היא פחדה.
היא פחדה ש'הוא' שיקר. היא פחדה שהיא לא תראה את היצורים לעולם יותר. היא פחדה שלא תצליח להחליט.
פשוט, פחדה פחד רגיל, כמו של כל נערה.......
סתם, ברור שלא.
בלי ששמה לב בכלל, רגליה הוליכו אותה לגינה. לונה לא מצאה את הפרחים היפים והמדהימים שפעם ראתה.
היא הבינה, שהפרחים קשורים ליצורים. היא גם לא שמעה את הציפורים הנפלאות שתמיד שמעה. גם הן היו קשורות ליצורים.
ומה שנותר לה לעשות היה רק לחכות.
למה לחכות?
לפגישה שלה עם הקול.

תגובות, חבר'ה! תחשבו כמה אני מאושרת מתגובה אחת או שתיים!!!!!!!!

תהנו, יעל

:)

הפרק הקודם		הפרק הבא