יצור אופל

סליחה, הפרק הקודם נמחק...

פרק 2:

אני ובראד יצאנו מהרכבת ביחד. איש קנק ומזוקן, קרא לכל תלמדי השנה הראשונה. הוא החווה בידו על סירות עץ שנחו באגם, ואמר לנו לתפס לתוכן. התיישבתי ליד בראד באיזו סירה. תוך דקה שתי הבנות שהיו איתנו בתא על הרכבת התיישבו מולנו.
"רצינו להגיד תודה על מה שקרה ברכבת..." הנהנתי," דרך-אגב, אני אנג'לינה פוטר, וזאת בת-הדודה שלי, אמה וויזלי."
"אה, אז אתן קרובות של הארי פוטר המפורסם?" בראד שאל. שתי הילדות הנהנו. שאר הנסיעה עברה בשתיקה. ירדנו מהסירות, והענק ניער את שערותיו האפורות.
"בואו, מכאן!" הוא הוביל אותנו לטירה הענקית ופתח את הדלתות. עמדנו בתוך חדר קטן וצדדי. הענק קרא לאישה שעמדה בצד. האישה ניגשה אלינו, היא היתה די שחומה, עם שיער שחור ארוך וחלק.
"אני היא פרופסור בראון. לבנדר בראון. מורה לשינוי-צורה, וראש בית גריפינדור." היא סרקה את התלמידים." ישנם ארבעה קבוצות בתים בהוגוורטס. רייבינקלו, החכמים. הפלפאף, טובי-הלב. סלית'רין, השאפתנים. וגריפינדור-בית האמיצים."
הילדים הנהנו.
"בקרוב, תמויינו לפי התכונות שלכם, לאיזה בית תשתייכו. אך אל דאגה. הממינת, תתחשב ברצון ליבכם, אם רק תדעו לבקש."
"ועכשיו, לעמוד בתור כולם!" היא עברה לידי וטפחה על ראשי ועל ראשו של בראד. היינו אחרונים בתור. היא התכופפה ולחשה לנו," ברגע שהילדים צועדים אל האולם, אתם באים אתי!"
הנהנתי מבולבחל. הענק פתח את דלדות הארד, ואני ובראד חמקנו עם פרופסור בראון. היא הוליכה אותנו הטירה עד שהגנו למשרד כלשהו. נכנסנו. בתוך המשרד עמדו, פרופסור גבוה וחייכן למראה. עוד קוסם עם גלימה שחורה, וגם אישה בעלת מראה שמכותי שנראתה לי המנהלת.
האישה התקרבה אלינו," שלום לכם. אני היא סוזן חנה אבוט. מנהלת בית הספר לקוסמים ולמכשפות- הוגוורטס.  קראנו לכם לכאן, מכיוון שאתם- טוב, אתם אמ. מיחודים!""
האיש בגלימה השחורה פסע קדימה. "אתם. שני ילדים ששיכים לעם יריב. שניכים חיות לילה. אחד מכם הוא אדם-זאב ואחד מכם הוא ערפד."
הפרצופים שלי ושל בראד היו מאובנים.
"מי מכם הוא מי?"
בראד פסע צעד חושש קדימה.

"אני בראד. בראד וונד. צאצאו של קרל וונד. הערפד של שנות המאה-ה-15." הוא השתחווה וחייך חיוך חושף את ניביו.
"ואתה,?"
התקדמתי בהיסוס.
"אני הוא לוסיאן מון. צאצאו של לוסיאן הגדול מושיע הזאבים."
כל הפרצופים הרצינו.
"זה כל המידע שאני מוסר לכם."
הפרופסורים התלחשו בניהם. קלטתי כל מני מילים. כמו, המגן או הנבואה...
"טוב," אחד המורים פנה אלינו החיוך מאולץ. "אם כך אז בואו נמיין אתכם. זה לא באמת משנה אתם יודעים. נשים את שניכם בגריפינדור?" הוא הסתכל סביבו לאותל אישור.
"ביום שני, בשעה אחת בצהוריים, אתם מזומנים למשרד של פרופסור בראון. עכשיו כנסו לאולם הגדול. אל תידאגו, לא יראו אתכם."
הוא חייך חיוך קטן.
"בהצלחה לכם!"
--------------------------------------------------------
סליחה. פרק קצת משעמם, אבל הוא חיוני לעלילה1
בקשה תגובות!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא