העתיד הלא ורוד

הפרק הבא הוא המין מונולוג, הוא סוג של נאום כתוב, למקרה ומישהו לא מבין משהו שישאל כי אני יודעת שזה לא בדיוק פרק נורמלי 

העולם הוא אוסף של אנשים, חיות, צמחים וגוש גדול של אדמה. מעולם לא הבנתי איך מכול הערבוביה הזאת נוצר עולם. לפי סיפורים עתיקים בהתחלה הייתה התפוצצות גדולה של כוכב, חלקי הכוכב התחברו מחדש ויצרו "גוש גדול של אדמה". כמה אלפי ואולי מיליוני שנים לאחר מכן פגע בכוכב מטאור שהביא לכאן את החיות. ה"חיות" האלו היו כנראה איזה תולעים, או יצורים חד תאיים, בתהליך מסובך ביותר הפכו היצורים הקטנים לבעלי חיים נורמאליים ולבני אדם.

אבל הסיפור הזה לא מסביר איך הכול הפך לעולם, איך היה לפני כן כוכב? איך שרדו תולעים במטאור? אז אנשים מצאו סיפורים טובים יותר, הגיוניים יותר.

אל גדול ברא עולם מתוהו ובואו. רוחות טבע יצרו את האדמה והים. הכוח ההרמוני של היקום איזן את עצמו ביצירת כוכב חדש. אין ספור סיפורים הומצאו על שאלה פשוטה. שאלה פשוט ללא תשובה.

אני לא חושבת שמי שגרם או לא גרם לעולם הזה להתקיים צדק. העולם הזה הוא עולם מושחת, מפחיד, נורא, עולם שבו מעבידים ילדים, רוצחים תינוקות, מענים קשישים וגורמים סבל לכולם, וזה רק בין בני האדם!

בעולם הזה יש חוקים ברורים, אבל אני לא מתכוונת להישמע להם, אם אני רוצה לעבוד אני אעבוד. אם אני רוצה ללמוד אני אלמד. אם אני רוצה לנוח אני אנוח. איש לא יגיד לי שהגברים הם אלו שעובדים. שהצעירים הם אלו שלומדים. שהמבוגרים הם שלו שנחים. איש לא יגיד לי איך לשרוד את החיים.

וביום הזה,העשרים ותשעה למרס, שנת שלושת אלפים מאה ארבעים ושלוש, בבוקר יום שני, אני מתחייבת לחיות את חיי כמו שאני רוצה ולא כמו שאדם אחר קבע לי, כי אני היא מיי מירלס ואני אחיה את חיי!

הפרק הקודם		הפרק הבא