לילי אוונס וג'יימס פוטר

לילי בדיוק נזכרה שהיום יום לפני הגעתה להוגוורטס, בית ספרה החדש.
היא קפלה בעדינות ובזריזות את בגדיה, והניחה הכל במזוודתה.
גם את הספרים, ספריה האהובים שאותם קראה בכל הזדמנות, לא שכחה.
לאחר כחצי שעה, כל החפצים כבר עמדו לצד הדלת, כולל את חתולה החום, דיפט(שהיה שם המנהל), והיא הלכה לישון.
למחרת בבוקר, לאחר שהגיעה לתחנת הרכבת, וכשפטוניה שאלה איך מגיעים לרציף, לילי קלטה שהיא לא יודעת.
פטוניה פרצה בצחוק מרושע.
דמעות עלו בעיניה של לילי.
"אל תבכי, מתוקה, אולי תמצאי את אחד מהחברים שלך..." עודדה אימה.
לילי רק הכפילה את יפחותיה.
'את החבר היחיד שלי לקחתם לי!' היא רצתה לצעוק זאת בקול, אבל זה נשאר במחשבותיה.
"הנה מישהו שפגשנו שם!" קראה לפתע אימה והצביעה על נקודה מרוחקת.
"ג'יימס פוטר." היא סננה."אני לא סובלת אותו, הוא כזה מגעיל וסנוב. לא חשוב, אלך לשם."
היא לקחה את המזוודות והלכה באכזבה מהולה בכעס.
"לילי! לילי אוונס!" קרא ג'יימס משראה שהתקרבה.
"אינך יודעת כיצד להכנס?" שאל ברוך.
"שתוק ואל תדבר אלי כך!" התנפלה עליו.
ג'יימס עשה פרצוף נעלב, אך עד מהרה התעשת, כשנזכר מי עומדת מולו.
"פשוט צריך להכנס בקיר-" אבל ג'יימס לא הספיק לסיים את המשפט, כי לילי אמרה "להכנס בקיר? מה אתה משוגע?"
"האמת היא שלא. הנה, הסתכלי עלי!" הוא לקח את עגלתו, נופף להוריו, ורץ לכיוון הקיר. לאחר שניות מספר, חזר והופיע.
"צריכה עזרה?" שאל כשהתקרב אליה.
"אני לא צריכה עזרה, בעיקר לא ממך!" קראה והתרחקה.
היא לקחה את המזוודה,  נופפה לאימה (פטוניה לא התיחסה) והלכה בחשש לעבר הקיר.
מעט לפני הקיר, נשמה עמוק, עצמה עיניה, רצה וחכתה להתנגשות.
שלא באה.
היא חלפה על פני הקיר והביטה למעלה.
כן. היא לא טעתה.
על השלט היה כתוב: "רציף תשע ושלושה רבעים." ומתחת, בקטן: היציאה לבית הספר הוגוורטס בשעה 11:00
'כן! עשיתי זאת!' חשבה לעצמה בהתרגשות.
"סוורוס! אתה כאן! פחדתי שלא אמצא אותך!" היא אמרה כשראתה את סוורוס סנייפ, וחיבקה אותו.
"כולם לעלות לרכבת! היא תצא בעוד כשלוש דקות!" נשמע קול.
"בוא נעלה לרכבת!" קראה לילי לעבר סוורוס.
"התואילי לשבת איתי יחד בתא?" נשמע קול מוכר ושנוא מאחור.
"לך מפה פוטר! רק משוגע ישב איתך בתא!"
ג'יימס הלך משם.
"מי אתה?" שאל מישהו שראה שם.
"סיריוס בלק." ענה הילד.
"מאיזה בית המשפחה שלך?" המשיך ג'יימס וחקר.
"כל הצאצאים מסלית'רין, אבל-" הוא לא המשיך כי ג'יימס קטע אותו.
"סלית'רין? לא תודה, אני לא רוצה להיות חבר שלך." לעג ג'יימס.
"ומאיזה בית אתה?" שאל הילד שקראו לו סיריוס בלק.
"גריפינדור." ענה ג'יימס, ונמלא גאווה. "אומרים שאפילו דיפט, המנהל, למד שם."
פניו של סיריוס נמלאו אכזבה.
"אינך רוצה להיות חבר שלי? אבל כל המשפחה שלי לועגים לי שאהיה בגריפינדור, וזה הבית שאני רוצה להיות!" התחנן סיריוס.
"נראה באיזה בית תהיה. אה, ותעשה לי טובה, אם תהיה בסלית'רין, שמור ממני מרחק ואל תספר לאף אחד שנפגשנו, שלא ידעו שאני טמא עכשיו." לגלג ג'יימס.
"טוב, בוא נעלה." מיהר סיריוס להחליף נושא.
"אני לא יושב איתך!" נגעל ג'יימס.
"בבקשה?" סיריוס שאל.
"לא." פסק ג'יימס, והלך.

הפרק הקודם		הפרק הבא