כמה מפגשים בחדר הנחיצות

בשבוע שאחרי החתונה שהסתיימה בטרגדיה, אפשר לומר שחייה של לונה השתנו מקצה לקצה, היא לא שמעה כלום מהארי רון והרמיוני. לפי מה שג'יני כתבה לה במכתביה המועטים, הם הצליחו לברוח. לונה שמחה, לפחות הם בסדר. ובעצם, כל עוד הם בסדר, כולם בסדר. שמו לב למשטר החדש. בעיתונים היה רשום שנדרש מבני מוגלגים להירשם ב"וועדה לרישום בני מוגלגים" וועדה כל כך נוראית, שכל פעם שלונה שמעה את שמה, היא התחילה לרעוד ודמעות עלו בעינייה. היא כמעט ולא יצאה מחדרה במהלך החופש הזה. וגם אביה שקע במין הילה אפרורית כזאת. ולונה לא הפריעה לו. הם כמעט לא החליפו מילים במהלך הקיץ הזה. וכשלקראת סוף החופשה, הגיע מכתב מהוגוורטס, לונה לא הופתעה לגלות שרשום במכתב שמהיום לימודי מוגלגים יהיו מקצוע חובה. והמורה היא אלקטו קארו. אוכלת מוות. והמורה להתגוננות מפני כוחות האופל הוא אמיקןס קארו. אהה... וכמובן, שהמנהל החדש הוא סוורוס סנייפ. לונה בכתה יומיים רצופים. בשבוע האחרון שלפני ה-1 בספטמבר היא קיבלה שני מכתבים. את המכתב הראשון ינשוף קטן וזקן הביא. היא זיהתה אותו בתור הינשוף של משפחת וויזלי, ארול. ואת המכתב השני הביאה תנשמת גדולה ואפורה, שאותה היא לא זיהתה. במכתב הראשון היה רשום בכתב ידה המוכר של ג'יני:

לונה היקרה:

אני כל-כך מתגעגעת אלייך! וחשבתי איך אנחנו יכולות להיפגש לפני הוגוורטס! 

מה את אומרת שמחר נלך ביחד דרך רשת הפלו לסימטת דיאגון? (אני מקווה שכבר לא הלכת לקנות את הציוד החדש...) 

טוב, אז תחזירי לי תשובה בבקשה... 

נדבר בקרוב,

אוהבת,

ג'יני. 

לונה כל כך התגעגעה לג'יני, והרעיון שלה היה מצוין. היא באמת הייתה צריכה ללכת לקנות את הציוד להוגוורטס. לפני שהיא הסתכלה על המכתב השני היא ירדה בזריזות במדרגות הלוליניות שהובילו לקומה הראשונה שם ישב בכורסא הבלויה, אביה. "אבא?" היא שאלה, וקסנופליוס הסתכל אליה במבט שואל. "אני יכולה ללכת מחר עם ג'יני לסמטת דיאגון? אתה יודע, בשביל לקנות את הציוד?" שאלה לונה במהירות. "אהה... כן... בטח לונה שלי..." אמר לה קסנופליוס באטימות והמשיך לבהות בקיר. היא עלתה במהירות לחדרה, ושם רשמה מכתב תשובה זריז לג'יני. 

ג'יני...

אבא שלי מסכים. 

אני יהיה אצלך מחר ב-10 בבוקר. אני מקווה שזה בסדר...

אני ממש מתרגשת!

מתגעגעת,

לונה.

היא לקחה את הינשוף המשפחתי, גנדאלף*, ושלחה את המכתב המוגלגל לבית הוויזלים.

המכתב השני היה בתוך מעטפה מפוארת עשויה נייר אורז, שנשא את שמה של משפחת מאלפוי. היא פתחה בחשש את המכתב שהיה רשום בכתב ידו המוקפד של דראקו:

לונה שלי...

באמת שקשה לי לכתוב את זה. אבל אנחנו לא ניפגש יותר. אני לא חוזר השנה להוגוורטס. קיוותי שלפחות נשמור על קשר במכתבים!

לונה, קשה לי בילעדייך. אני לא נושם. אני לא יכול לחיות בילעדייך! אני מתגעגע....

אני מבקש, לא, אני מפציר, אני מפציר בך להחזיר לי תשובה.

אני אוהב אותך...

ד.מ 

לונה פשוט התחילה לבכות. ובדיוק באותה שעה, באחוזת מאלפוי, דראקו מאלפוי חיכה לתשובה גורלית. 

אני יודעת שרוב הפרק הוא מכתבים... אז אני יפצה אותכם בפרק הבא(: כרגיל הצעות והערות יתקבלו בברכה... 

*שמו של הינשוף של משפחת לאבגוד נלקח מהסרט\ספר "שר הטבעות" (גאנדלף האפור, המכשף רב העוצמה בסדרת הסרטים והספרים. וזה מה שקורה אחרי ערב  סרטי "שר הטבעות" בבית שלי...)  

הפרק הקודם		הפרק הבא