שבוע המוגלגים

עוד פרק! (:

שאר היום של הרמיוני, ג'יני, רון והארי עבר בשלווה. אם ההגדרה של שלווה זה לטעות בכל שאלה ששאולים אותך בשיעור היסטוריה, ולפוצץ תערובת של חומרים כימיים בשיעור כימיה.

הארבעה נפגשו בכניסה לארוחת הצהריים, מפטפטים ביניהם על כמה שאזרחות זה שיעור מיותר, ומנחשים מה יהיה לאכול בארוחת צהריים כי הם "גוועים מרעב"

"באמת הרמיוני? את חושבת שללמוד אזרחות אמור לעזור לי במשהו?" אמרה ג'יני והביטה לכיוונה של הרמיוני בספק.  הרמיוני רק נאנחה והם נכנסו לארוחת הצהריים.

.....................................................................................................

"היי, הארי, איפה עושים את השיעור?" שאלה ג'יני את הארי בלחש וחייכה בפלרטטונת. הארי הסמיק ואמר "בסבלנות ג'ין..."  וג'יני רק חייכה במסתוריות. "די!!!" אמר רון בגועל.  "בבקשה מכם!! אוקיי, אני מבין שאתם חברים והכל ואתם מאוהבים והחיים מאושרים ויפים! אבל די! אני באמת צריך לסבול כל יום את ההתמרחות הזאת?!?!"  התפרץ עליהם רון ואמר, "אני הולך לשיעור שלי עם קת'י! ניפגש בארוחת הערב!" והוא יצא בדרמטיות מחדר המועדון.

הרמיוני הרימה את עינייה מהספר שהיא קראה עד עכשיו, והביטה בהארי וג'יני באימה. "מה השעה?!" היא שאלה, מודאגת. "עשרה לארבע, למה?" אמרה לה ג'יני. "אוי לא, עוד 10 דקות יש לי שיעור עם מאלפוי ועוד לא הכנתי כלום!!" הרמיוני צעקה ברחבי חדר המועדון. "תעשי לו פגישת הכרות." הציעה הארי, גורם להרמיוני לתקוע בו מבט רושף. "אה, כי אני לא מכירה את מאלפוי?!" היא שאלה אותו ספק בכעס, ספק בציניות. הארי נעלב. "הרמיוני די! זה לא אשמתו של הארי! קחי כמה ספרים של מוגלגים, תאמרי לו שאת רוצה להתייחס לזה ברצינות, ותוך שעה זה נגמר! תאמיני לי, השבוע הזה יעבור לך במהירות!" אמרה לה ג'יני במעט כעס. "סליחה הארי... זה לא אשמתך, זו אשמתי.... את צודקת ג'ין, אני ילך להביא כמה ספרים שהבאתי מהבית." היא אמרה. מבוישת.  

כעבור 5 דקות הרמיוני כבר חיכתה למאלפוי בכניסה לאולם הגדול. לפתע נשמע קול מלגלג "שלום לך גריינג'רית." הרמיוני התחילה להאדים מכעס. "שלום גם לך מאלפוי." אמרה הרמיוני במאמץ רב ובלעה את רוקה. "טוב, מה אנחנו הולכים לעשות בשיעור המאוד "חשוב" הזה?" הוא שאל באדישות. "ללמוד איך לצוד פנדות." אמרה הרמיוני וגילגלה את עינייה. "אז מתברר שבוצדמים כן יודעים להצחיק!" אמר מאלפוי בציניות וצחק צחוק מזויף. "כן, לפחות אנחנו יודעים להצחיק!" התעצבנה הרמיוני. "אוקיי, אין צורך להתעצבן גריינג'ר, נו? איפה הפנדות שאני צריך לצוד?" שאל מאלפוי. הרמיוני רשפה בכעס ושלפה את שרביטה, התקרבה למאלפוי והצמידה את השרביט לגרון שלו ואמרה בלחש "תקשיב למה שאני אומרת עכשיו טוב מאוד, אני לא ביקשתי את שבוע המוגלגים המטופש הזה, זה דמבלדור והרעיונות האידיוטים שלו! אז תסבול את זה, אוקיי?! ולא רק שאתה תסבול את השבוע הזה, כי זה מה שאני עושה, אתה עוד תאמר תודה על כל מה שאני מלמדת אותך!!" הרמיוני סיימה לדבר והביטה במאלפוי שנראה מפוחד ביותר.

"אני שמחה שהבהרנו את זה. עכשיו בוא." היא אמרה והתקדמה לכיוון אחת הכיתות בקומה השלישית, מאלפוי נשרך אחריה בפחד. "טוב, אז היום אנחנו נלמד על טכנולוגיה. אתה יודע מה זה?" שאלה הרמיוני את מאלפוי במתיקות מחליאה. "אהה.... לא! למה שאני אצטרך לדעת דברים מטופשים של בוצדמים ומוגלגים?!" אמר מאלפוי בכעס. "מאלפוי." אמרה הרמיוני באיום ושלפה את שרביטה, "אתה יודע כמה קיבלתי במבחן על שינוי צורה של בני-אדם? אתה זוכר אולי מקרה, בשנה הרביעית, שפרופסור כלשהו הפך אותך לנמייה?" שאלה הרמיוני, גורמת למאלפוי להתכווץ. "לא, אני לא יודע מה זה טכלנוגליה, את יכולה להסביר לי בבקשה?" שאל מאלפוי וחייך חיוך מזויף. "טוב. דבר ראשון קוראים לזה: טכנו-לוגיה. טכנו זה אומנות ולוגיה זה תורה. אתה רושם את זה נכון?"

...................................................................................................

את יודעת, גריינג'ר, לא היה כל כך נורא." אמר לה מאלפוי בסיום השיעור.

הרמיוני הביטה בו למשך דקה, ופרצה בצחוק. אמיתי לשם שינוי. להפתעתה מאלפוי הצטרף אליה. הם צחקו זמן-מה ואז הרמיוני קלטה שהם מאוד קרובים. קרובים מדי. הרמיוני ממש נגעה במאלפוי והראשים של התחככו מדי פעם. "אההה מאלפוי?" אמרה לו הרמיוני במבוכה. "אההה, אני צריך ללכת גריינג'ר.. נתראה בשיעור הנורא הבא..." אמר מאלפוי וירד במדרגות לכיוון המרתפים. הרמיוני לעומתו הייתה צריכה לטפס עד הקומה השישית. שם חדר המועדון של גריפנדור.

"הרמיוני!" צרחה ג'יני כהרמיוני הגיחה מתוך חור התמונה, שכמובן החור היה הכניסה לחדר המועדון. "איך היה השיעור הראשון? היה לך נורא עם מאלפוי?" שאלה אותה ג'יני בחשש. "למעשה, לא היה כל-כך נורא... אני בטוחה שהשבוע הזה יעבור לי במהרה ג'ין." אמרה הרמיוני. ג'יני חייכה בעידוד והמשיכה "לי ולהארי היה מאוד..... הממ.... נחמד." רמזה לה ג'יני. הרמיוני חייכה אליה "את לעולם לא עוצרת, הא ג'ין?" שאלה אותה הרמיוני, כשחיוך גדול מרוח על פניה. "איפה הארי ורון?" שאלה הרמיוני לפתע. "הארי מתקלח... ורון, טוב, הוא עוד לא חזר...." אמרה ג'יני. "מישהו דיבר עליי?" נשמע קול, זה היה כמובן, רון. "איך היה?" שאלה אותו הרמיוני, ורון השיב לה בהתלהבות "וואו! קת'י פשוט מדהימה! היא הסבירה לי על תחבורה מוגלגית! והיא ממש נחמדה!" אמר רון ובמהלך הערב הוא הזכיר את קת'י בערך 20 פעמים.

אבל משום מה, במהלך הארוחה הרמיוני לא הפסיקה לבהות בשולחן סלית'רין. וזה לא היה בגלל שהנוף היה שם מלבב במיוחד. היא בהתה ב....מאלפוי.

תגובות והערות יתקבלו בברכה! 

הפרק הקודם		הפרק הבא