דראקו מאוהב

מישום מה, היא חשבה שהחיוך של דראקו היה די...חמוד.

"מחר יש שיעור שיקויים" אמר דראקו. "אז...?" אמרה אנבל והרימה גבה.

"את עומדת לשבת לידי"

"ולמה אתה חושב ככה?"

"כי את אוהבת לקבל מאיות בלי לעבוד, וכשאת בת הזוג שלי את לא צריכה לעשות כלום"

"הו, נכון..."

אנבל התאמצה שלא, אבל חייכה. "אז אני אשב לידך, דראקו" היא אמרה בשקט. "מתי הספקת לשים את ה...מה-שזה-לא-יהיה בתוך נעלי הבית שלי?" שאל הנער הבלונדיני. "או...אני תמיד מתעוררת מוקדם. והכנתי את המשקה הזה...אז לא היה לי הנגאובר. אז לא היה לי כאב ראש. והייתי צריכה להעניש אותך על שהמרת את פי, דראקו" ענתה אנבל, בקול מתנשא כשל דראקו. דראקו צחקק. הוא העריך אנשים שדומים לו. אנשים מתוחכמים, חכמים...ויפים.

"וכן דראקו, אני צריכה ללכת. ביי" אמרה אנבל בקול קר, והסתלקה. 'אני באמת מתחיל לאהוב את ההתערבות הזאת' חשב לעצמו דראקו וחייך.

***

שיעור שיקויים היה מהנה לאנבל הרבה יותר משהיא חשבה. דראקו והיא העבירו את השיעור בזריקה רנדומאלית של מריבים לקדרה, שהביאה לפיצוץ גדול של השיקויי. סנייפ כמובן אמר שמכיוון שלשניים נגרמה עוגמת נפש, יש לתת להם ציון גבוה.

בסוף שיעור שיקויים אנבל אספה את חפציה. דראקו כבר עזב את הכיתה מזמן. לפתע היא הרגישה יד על כתפה. היא הסתובבה וראתה מולה את פנסי פרקינסון. "שלום פנסי" אנבל אמרה בקול משועמם. "יש סיבה מיוחדת שבגללה את נוגעת בי?" היא אמרה בזלזול. "תתרחקי ממנו, דארקר. הוא שלי. שלי, את מבינה?!" קראה בפנסי וכיווצה את אגרופה. "מי שלך? האגרוף?" אמרה אנבל וגיחכה. "דראקו!!! הוא שלי!!! תתרחקי ממנו, ברור לך?!" אמרה פנסי, כשדמעות מאיימות לפרוץ מעיניה, ושלפה את שרביטה מהכיס. לפתע אנבל לחשה משהו בשקט, בלי לדבר. רק הזיזה את שפתייה, והשרביט של פנסי אף מידה לקצה השני של הכיתה. פיה של פנסי נפער בתדהמה, והיא רצה במהרה להרים את שרביטה, ובאותו זמן, אנבל כבר עשתה את דרכה לאולם הגדול.

הפרק הקודם		הפרק הבא