את זה לא תשכחו.לעולם.

ווווהו!!!

וואו אנשים אני בשוק! הצלחתי להעלות פרק :O

מקווה שתיהנו ממנו D:

 אינני יודעת בדיוק כמה זמן עמדתי קפואה בספריה לאחר שפרד הותיר אותי שם להתמודד עם המציאות, שהועיל בטובו להנחית עליי בכזו מתיקות. לא יכולתי להתעלם פשוט מין העובדה שהוא באמת עשה את זה עכשיו, והיה לי דיי קשה לקבל גם את התחושה שפרד הותיר בי כשעזב, קור. מאז אותו היום לפני כשבוע, לא ראיתי אותו עוד, אפילו בארוחות. עיניי פגשו רק בעיניו של ג`ורג` שמשום מה נראו לי זועמות עליי, אבל בטון טוב וחביב למדיי רגשותי לג`ורג` החלו שוקעים ומאבדים מערכם. לא יכולתי שלא לשאול עצמי `מה הוא כבר סיפר?`. ואז, שבוע מהיום המוזר ההוא בו כל המחשבות החלו להתרוצץ לי בראש, מאז פרד נקט את עמדתו ועשה מעשה, המפקחת שהגיע לבית הספר בתחילת השנה השתלטה על בית הספר. היום פרד וג`ורג` החליטו לקום ולעשות משהו, כיוון שבית הספר השתנה לחלוטין ולאמברידג` לא נראתה כל כוונה להחזיר את המצב לקדמותו. אז, התאומים כינסו את כל תלמידיי גריפינדור לחדר המועדון ופתחו בנאום " גבירותי ורבותיי" , הכריז ג`ורג` בחיוכו הממזרי " מאז אמברידג` הזקנה השתלטה על בית הספר, דבר פה כבר אינו כשהיה" השלימו פרד וג`ורג` זה את זו לסירוגין, " לג`ורג` ולי יש רעיון מצויין כיצד להתנקם בקרפדה הזקנה אך נזדקק לעזרתכם, נזדקק להסחת דעת טובה במיוחד, וזה ידידיי יהיה התפקיד שלכם, בעוד שאחי ואני נבצע את ה `מפץ הגדול `". סיים פרד בקריצה לאחיו. כל מי שרצה להשתתף במתיחה ניגש לפרד וג`ורג` ורשם את שמו על קלף שהציעו לו, כמובן שניגשתי גם אני, אך עוד באותו הערב כבר צץ במוחי רעיון משלי, אומנם זו אינה מתיחה אך זו ללא ספק, עומדת להיות עזרה גדולה לתלמידי בית הספר. בעודי ממהרת במסדרונות לכיוון הספריה, מחשבות רבות התרוצצו בראשי, ולא שכרגיל זה החל לגרום לי לכאב ראש איום, שגרם לי לחוש כמו שני תופים ענקיים ברקותי ההולמים בראשי. מה שעזר אפילו פחות היה העובדה שפרד ג`ורג`, קייט ואנג`לינה התקדמו לכיווני, ולא נראו בעלי כוונה כל שהיא לעצור. הם דיברו ביניהם, מחליפים ביניהם דעות וצחוקים, כשהרבעיה התנגשה בי והמשיכה ללכת בעוד אני נפלתי לרצפה, הייתי נעלבת לולא ההרגשה המשונה, שהם פשוט לא שמו לב לעומדי שם. כאילו הייתי...שקופה? ואכן, כשהרמתי את ידי מן הברך שעיסתי בכאב מה, והתבוננתי בה היא הפכה משקופה לנורמלית. התרוממתי על רגלי והגעתי לכיוון הספריה, שם נוכחתי לראות את פרד מחזיק בשקיק קטן ומבטו נח עלי בחיוך ממזרי ורחב.

הפרק הקודם		הפרק הבא