מגדת עתידות?

"היי" בירך הארי את אם, כשהיא ירדה לחדר המועדון.

"היי" ענתה לו אם, נרגשת.

"אני הולכת לאכול" היא הוסיפה ויצאה מחדר המועדון.

"רוצה קצת טוסט?" שאל אותה הארי.

"יש לי כבר, תודה..." אם לא הבינה מה הארי מוצא בה. כל הבוקר הוא נדבק אליה... היה לה שיער שחור חלק, עור לבן ושפתיים אדומות מהרגיל. היא הייתה רזה ולא מאוד גבוהה. היא לא אהבה את איך שהיא נראתה, תמיד אמרו לה שהיא נראית כמו שלגיה, בגיל חמש היא התחפשה אליה ולא נזקקה לשום דבר מלבד שמלה ונעליים... היא לא הייתה דומה לאמא שלה בכלל, אולי לאביה, היא לא ממש זכרה...

היא קמה מהשולחן לכיוון כיתת השיקויים, משאירה מאחוריה צלחת מלאה. "

גם אני סיימתי" הארי קם במהירות, מתאים את עצמו לקצב הליכתה. "

אתה טהור דם?" שאלה אם, מעמידה פנים שלא ידעה עליו הכל.

"חצוי דם." הארי שמח על השיחה. "את?"

"בת מוגלגים." הארי שתק.

"זה רע?" חששה אם

"לא מה פתאום?"

"אז למה שתקת?"

"שקעתי במחשבות..."

"מותר לי לשאול על מה?"

"עליך"

"עלי?" נדהמה אם "ומה חשבת עלי? אם יורשה לי לשאול"

"לא יורשה לך" ענה לה הארי, משאיר אותה במתח.

הם הגיעו לכיתה האפלה של סנייפ ונכנסו. הם עבדו בזוגות, אחרי נאומו של סנייפ ורקחו שיקוי פשוט לדעתו של סנייפ אך מסובך לדעתם.

"נשארו לך זנבות חולדה?" שאל הארי את אם, בזמן שלפניו בעבע השיקוי שלו בצבע ירוק מדאיג.

"בטח, קח." ענתה לו אם, חוששת שלא יהיה אפשר להציל את מה שנראה כאילו קיבל חיים משל עצמו בתוך הקדרה... "

היי פוטר!" מאלפוי הגיע בארוחת הערב.

'אוי לא!' חשבה אם. הוא יזמין את הארי לדו קרב ואז הארי יגלה את פלאפי ויתחיל לחקור בנוגע לאבן...

"עוף מאלפוי!" אמרה אם בשלווה מאלפוי צמצם את עיניו, החוויר, אם זה בכלל אפשרי, וברח מהמקום.

"מה עשיתי?" שאלה אם את הארי.

"את זהרת! את ממש זהרת! זה היה ממש מסנוור! "

"העלמה סמית!" פרופסור דמבלדור קרא לה "אם תוכלי לגשת למשרדי בעוד כחצי שעה!"

"נראה לי שהסתבכת..." אמר הארי.

"גם לי נראה" היא אמרה בחרדה והוסיפה בלב 'אבל לא רק עם דמבלדור.'

הפרק הקודם		הפרק הבא