לילי לונה פוטר

בבוקר, התעוררתי לצליל ג'יימס הצורח.
לקחו לי כמה שניות להבין שהיום אני נוסעת להוגוורטס.
ברגע שהבנתי את זה, קמתי בן רגע והתארגנתי מהר.
עמדתי קרוב לדלת עם מזוודתי.
לצערי, אלבוס וג'יימס עוד לא היו מאורגנים לגמרי.
לקח להם להתארגן רק שלוש דקות אבל אני הרגשתי כמו נצח!
לבסוף, כשראיתי שההורים עומדים לנעול את הבית ואלבוס וג'יימס עומדים לידי עם מזוודותיהם, פתחתי בריצה מטורפת לעבר המכונית.
התרגשתי כל כך.
אבל כמה וכמה וכמה לשאול?

לא ידעתי מה הולך לקרות שם!!

אז בכל מקרה, רעדתי כולי מרוב התרגשות.
התיישבתי באחד המושבים וחגרתי את עצמי טוב.
ידעתי, שכשאני לא מוגלגית כבר, יוכלו להסיע אותי במכונית המעופפת.
לא במכונים רגילה.
אז התיישבנו שם וחגרנו טוב.
כולם חוץ מג'יימס כמובן, שישב בצד עם חלון פתוח והוא לא חגור.
התחלנו לעוף בלי בעיה, כי לא גרנו בשכונה מוגלגית.
כל הזמן פשוט חלמתי על הסעודות המפוארות, על הבית שאתמיין אליו, ועל ההרפתקאות שאני עצמי אעבור שם!
כשהגענו ישר רצתי לרציף תשע ושלושה רבעים.
סיפרו לי הכל על הרציף הזה.
נכנסתי לתוך הרכבת ונכנסתי לקרון ריק.
ג'יימס ואלבוס נכנסו לקרון שלי.
"ג'יימס, עוף מפה!! אתה תהרוס לי את החוויה" אמרתי לו.
הוא ענה: "אבא הכריח אותי להיות איתך. מעצבן" אמר ג'יימס.
"כן, באמת אבא מעצבן, אני שונאת אותך" אמרתי לו.
הוא לא הגיב.
עם אלבוס לא היה לי בעיה לנסוע.
אלבוס שקט ורגוע, וברוב הפעמים לא משתף פעולה עם ג'יימס.
פתאום, הבטתי בכל הילדים שברכבת.
נבהלתי וקפצתי.
לכולם היה גוף שחור ומסכה של אוכלי מוות.
גם ל... אלבוס וג'יימס.
פתאום מצאתי את עצמי אומרת: "היי! מה קורה לי?!"
מרגליים ועד ראש התחלתי להשתנות...
למה שכולם השתנו אליו.

הפרק הקודם		הפרק הבא