החיים קשים שאתה בן 15 וחצי

פרק חדש. להגיב(:

"קדימה למהפך!!" צעקה רוקסן. למה אני בכלל מדברת איתן?

"אבל.. רוקסן, מאיפה נתחיל?" שאלה ניקי בייאוש. תודה על העידוד.

"אוקיי.. אממ.. נתחיל מהגוף, נעבור לפנים ונסיים בשיער!" היא הכריזה.

"אז קדימה!" אמרה ניקי. ולחוסר מזלי, רוקסן החלה להוציא מתיקה שיקויים שונים, בקבוקים מלאים קרמים ולחרדתי הרבה, פינצטות רבות. רבות מדי. ובדיוק כשרוקסן החלה לסדר את כל מכשירי העינויים הללו במקומם, ניקי הוציאה מתיקה תכשירי יופי, מברשות שונות, חוטים שונים ומחט אחת גדולה ומחודדת.

"אתן הולכות למרוח לי שעווה על הרגל?" שאלתי בחשש. אני מעדיפה לגלח. אני שונאת שעווה אז או שאני מגלחת או שאני פשוט לא לובשת מכנסיים קצרים, ובהוגוורטס אני פשוט לא לובשת חצאיות. אלא מכנסיים.

"במקרה שלך שעווה לא תעזור." אמרה ניקי ורוקסן הנהנה בעצב.

"מה? אז מה את הולכת לעשות?" הסתכלתי על רוקסן בחשש.

"אוקיי, רוז, אני צריכה שתנשמי עמוק," אמרה לי רוקסן ואני הבטתי בה בלחץ הולך וגובר.

"אוקיי. 3...4.. ו.." רוקסן מילמלה כישוף לכיוון הרגליים שלי ואני הרגשתי כאילו חבורה של טיגרסים מבתרים לי את הרגל.

"מה את עושה!?!?!?!" צרחתי בכעס. "אוווווווץ'!!!!" צעקתי.

"תרגעי! זה תכף נגמר!" היא השיבה בכעס.

ואחרי שהטיגריסים הבנגליים עזבו אותי היא אמרה בחיוך אופטימי, "מוכנה לכל שאר חלקי הגוף והשפמפם הקטן שלך?"

אחרי רבע שעה של עינויים ששווים לעינויים בכלא הטיבטי, פלומות השיער הג'ינג'יות שעיטרו את גופי נעלמו כלא היו. ואחרי שניקי מרחה לי כמה קרמים משונים, העור שלי היה חלק, מבריק ומצוחצח.

"מעולה, עכשיו תשתי את השיקוי הזה," ניקי הושיטה לי שיקוי ורדרד שהעלה אדים רבים.

"מה זה?" שאלתי. אחרי הטיגרסים אני הרבה יותר חשדנית.

"פשוט תשתי את השיקוי הארור!" צרחה רוקסן ואני נעניתי לבקשתה. למה עשיתי את זה?! זה היה כאילו אש יורדת לי במורד הגרון, אבל לא כמו וויסקי אש, שאחרי האש מגיעה הרגשה נעימה ומרגיעה, אלא כאילו אש אמיתית שורפת אותך. אבל בסופו של דבר האש עברה ולכמה שניות קפאתי, ואז זה עבר.

"תסתכלי על המראה." החוותה רוקסן בידה אל כיוון המראה. הסתכלתי במראה וראיתי רגליים ארוכות ודקות כמו של דוגמניות. ממתי העולם מתעסק כל כך במראה חיצוני?! נשות בריטניה בואו ונעשה מהפך! בואו ניתן גם לשטוחות חסרות החן והציצי לשלוט! אני לא מצחיקה כל כך.

אחרי עשרות אלפי טיפולים בגוף שלי, רוקסן הושיטה לי עוד שיקוי בצבע ירוק זרחני, ואמרה לי לשתות. ששאלתי מה הוא עושה היא רטנה "מגדיל לך את הציצי והתחת ומוריד לך את הכרס."

"כרס?! אין לי כר..." התחלתי לומר אבל רוקסן דחפה לי את השיקוי במורד הגרון. זה לא היה נורא, אבל פשוט הרגשתי כאילו האוויר יוצא לי מריאות ואני עומדת להיחנק. אבל כשהסתכלתי במראה ראיתי רוז אחרת.  פאק! ראיתי רוז עם ציצי (בגודל של כאבי גב.), תחת מדהים! (אבל לא גדול מדי בקטע בהמתי.) ובטן שטוחה במקום שפעם היה כר.. בטן קטנטנה.

"לפנים המקסימות שלך!" צווחה ניקי ובהינף שרביט היא שברה את משקפיי העבים אל מול עיניי העיוורות ובהינף שרביט הצלחתי לראות בזכותה של ניקי. עם הבנות האלה היו משקיעות  את הזמן שלהן על שיעורי בית בשינוי צורה במקום מייקאוברים, הן היו יכולות להיות תלמידות מצטיינות.

בינתיים רוקסן מילמלה לחש קצר וכל הנמשים והחצ'קונים נעלמו כליל. אחרי כמה שיקוים השיניים שלי היו לבנות, הגבות שלי היו מסודרות ונראיתי ממש מדהים.

אחרי זמן ממושך של גזירות ועיצובים הן הצילחו לסדר לי את השיער. רובו היה חלק חוץ מהקצוות שהסתלסלו בצורה מושלמת. והצבע שלו עדיין היה ג'ינג'י, אבל ג'ינג'י אדמוני ומסתורי. לא כבשה דרוסה על כביש ראשי.

ובזמן שניקי איפרה אותי בייסודיות ואפילו לחשה כמה קסמים להארכת ריסיי, סומק טבעי וכו', רוקסן זרקה את כל תוכנו של ארון הבגדים שלי לפח.

"למה?!" צעקתי לה.

"כי אלו בגדים של בתולות. ג'ינסים מרופטים וחולצות מכופתרות?! באמת רוז! והחזיות, הן חזיות של סבתא! איפה המלמלה, הקישוטים, הנצנצים!?" היא הזדעזעה.

"נצנצים?" הרמתי גבה.

"אני מביאה לך בגדים שלי ובסוף השבוע אנחנו הולכות לקנות בגדי בהוגסמיד. אמרו לי שאנחנו יוצאים כבר בסוף השבוע הזה." היא אמרה.

"אבל, נצנצים!?" שאלתי.

"רוז וויזלי!" היא צרחה.

"אוי ואבוי." ובזמן שרוקסן נואמת לי על חשיבות החזיות לאישה, ניקי ואני ציחקקנו.

"ועכשיו, אנחנו נצא להדגמת שטח. נצא לאיזה מועדון ותפלרטטי עם כמה בחורים." חייכה ניקי.

"מה?! לא!! אני לא מוכנה!" אמרתי בלחץ.

"את מוכנה ועוד איך! קדימה קחי את השמלה הזאת," אמרה לי רוקסן והכניסה אותי לחדר האמבטיה.

כשיצאתי הבנות היו לבושות. רוקסן לבשה ג'ינס צמוד וכהה, גופייה מנומרת ועקבים כהים. ניקי לבשה סוודר כחול דק, חצאית מיני שחורה ונעלי בובה על פלטפורמות. אני לבשתי את שמלת הסטרפלס בצבע טורכיז שרוקסן הביאה לי, עם ג'קט עור שחור ועקבים שחורים. ניקי קלעה את שיערי לצמה, (הצמה מסמלת את 'אני לא זונה אני רק נראית ככה') ולקחנו את התיקים וירדנו לקומה הראשונה.

"היי מתוקות," חייך אבי אלינו בזמן שהוא צופה בטלוויזיה. "אתן יוצאות?" הוא נראה מבולבל.

"רוז!" הוא קלט אותי בעיניו.

"אבא?" שאלתי. ניקי ורוקסן נראו מרוצות.

"מה.. מה.. מה קרה לך?" הוא שאל.

"דוד רון אנחנו עשינו לה מייקובר," חייכה ניקי.

"זה מאד מרשים מתוקות. לאן אתן יוצאות?" הוא המשיך לשאול בחשדנות.

"אמ.. חברה שלנו עושה  מסיבה והיא הזמינה אותנו. אנחנו נחזור עד 12." שיקרה רוקסן במומחיות.

"אוקיי, אז ב-12 פה. תהנו ותיזהרו!" הוא קרא ואנחנו כבר יצאנו.

וככה, בלילה חמים, שלוש בנות מטיילות אל עבר הלא נודע. או, כמה קיטשי זה יכול להיות?

הפרק הקודם		הפרק הבא