כשבלטריקס ומפת הקונדסאים נפגשו לראשונה

תהנו, אשמח לתגובות~

---

"איפה הם?" קולו של השרת היה מעורר רחמים. "אני נשבע לך, כשאתפוס את הפרחחים הללו..."

רודולפוס ובלטריקס הביטו בחיוך בתנועותיו החדות של השרת. הם הטילו על עצמם לחש הנגזה זמני- קסם נדוש שלמדו מאדונם מזמן.

בעוד השרת שופך את ליבו בפני ראש בית רייבנקלו, וזה מנחם אותו ומבטיח לו שהשניים ייענשו, הם חמקו מבעד לדלת הפתוחה (בלטריקס התקשתה לעבור בפתח מבלי להזיז שום דבר, אף בסוף אף היא הצליחה לעשות זאת).

"מהר," לחש רודולפוס לאחר שיצאו מטווח שמיעה. "כבר בזבזנו מספיק זמן."

הם הלכו במהירות, שקטים כצל ומהירים כזמן שדחק בהם. הפעם, הם לא התקשו למזלם למצוא את דרכם ליעד- הם הגיעו במהרה למקום ממנו שרטט להם האדון מפה שתוביל לחדר המיועד.

עד מהרה הם הגיעו ליעד- חדר השינה של המורה להתגוננות מפני כוחות האופל הנוכחי. הם התגנבו חרש, אחר התקרבו אליו, עד אשר הצליחו להבחין בכל קמט וקפל מהקמטים הבודדים שנחרצו בעורו, חלקם מוסתרים על ידי קצוות שיער חלקלקות וכהות.

"תראה איזה חתיך. חבל שבימינו לא היו כאלה מורים, מה?" לחשה בלטריקס, כנראה בקול רם מדי, מפני שהמורה מיודענו התעורר. הוא פקח באחת זוג עיניים יפות להפליא, ואחר זינק ממיטתו- אך הם פעלו מהר יותר ממנו;  רודולפוס חטף ממנו את שרביטו.

"אם תצעק, תמות." הבהירה לו בלטריקס מיד, מכוונת אליו את שרביטה, בעוד רודולפוס מכוון מהצד את שני אלה שבידו.

"מי אתם? מה אתם רוצים?" הוא שאל בקול חלוש, פניו חיוורות כסיד.

"אף מילה." זרק רודולפוס.

"חשבת שלא נגיע אליך בסוף?" בלטריקס צחקקה בטמטום.

"מי אתם?" הוא שאל שוב, הפעם בקול מעט יותר חזק. רודולפוס חתך חתך דק בצווארו. הוא השתנק.

"אף מילה, ברור?" הוא הנהן. מעיניו ניבט פחד.

בלטריקס החלה לפתות אותו להסתנוור מכוחה הנשי, כפי שעשתה לגברים רבים פעמים רבות בעבר; הוא הביט בה כבמטורפת, ואז היא נזכרה בחזותה הזמנית ועיוותה את פניה בגועל. רודולפוס הסתיר חיוך למראה פניה.

"ועכשיו, תקשיב טוב." אמר רודולפוס. הוא נעץ בהם את מבטו ובלע את רוקו בשקט. "מחר, בחצות בדיוק, תתייצב ביער האסור. לבד. בלי איחורים. בלי שרביט. אל תנסה לשחק. ברור?"

(הפעם היה זה תורה של בלטריקס לצחקק למראה הנער החתיך המתבגר המאיים על המורה שלו, וזה רועד מפחד כעלה נידף).

הפרופסור הנהן.

"אף אחד לא ביקר אותך הלילה. נכון, פרופסור?" היא לחשה לתוך אוזנו, אגב העברת השרביט לאורך גרונו החשוף.

הוא הנהן ובלע חרש את רוקו.

"ועכשיו, תעצום עיניים ותספור עד שלושים." הוא עשה כדבריהם, והם חמקו משם.

"עוד רבע שעה." אמרה בלטריקס, כאשר הם שוב הלכו לבדם במדשאות הוגוורטס. "המבצע עבר בהצלחה."

"מנסה להתחיל עם הפרופסור..." רודולפוס התמוגג והחל לחכות את תנועותיה.

"שתוק אם אין לך משהו חכם יותר לומר. חכה חכה, בפעם הבאה אני הולכת לאמץ לנו דמויות. תתכונן מעכשיו לתינוק מחוצ'קן ושמן." שמץ הומור לא נראה בפניה. "ובוא כבר."

"רגע אחד... המפה ההיא שפילחת-" נזכר רודולפוס.

"ממהרים לאנשהו?"

שניהם הסתובבו במהירות.

הפרק הקודם		הפרק הבא