מיוחדת

"אקספליארמוס!" קראה לילי ביאוש.

הם התאמנו כבר חצי שעה על הלחש שאביה החליט ללמד אותם היום, ולילי לא הצליחה אפילו פעם אחת. היא לא הייתה היחידה. חצי כיתה לא הצליחה. אבל היא עדיין הייתה מאוכזבת שלא הצליחה עד עכשיו.

"אקספליארמוס!" היא ניסתה שוב, מתחילה לחשוב שלא תצליח. הזמן עבר, ולילי עדיין לא הצליחה, היא לא הבינה למה.  השיעור הגיע לסיומו.

"כל מי שעדיין לא הצליח, לא נורא! זה לחש שלומדים בשנה שנייה. כל מי שהצליח כל הכבוד!" קרא אביה של לילי. כמה נורא, חשבה לילי, אבא מורה. אבל השיעור שלו היה די טוב, הודתה.

"אני משחרר אתכם חמש דקות לפני הזמן אז לא להפריע לכיתות שלומדות, בסדר? משוחררים!" השיעור המתיש הסתיים. סוף סוף, חשבה לילי, היא לא אהבה לא להצליח במשהו.

"זה לא נורא לילי" לילי נבהלה. "מצטער שהבהלתי אותך. אני בטוח שאת תצליחי בזמן אמת, זה לא נורא שלא הצלחת עכשיו" הוסיף.

"כן כן. כל אבא יגיד כזה דבר לבת שלו" אמרה לילי.

"איך היה השיעור עם מאלפיו?" שאל הארי בהתעניינות "נכנסת לכיתה די כועסת"

"מאלפיו?" שאלה לילי

"אה... כינוי מימי הלימודים שלנו, זה די מעצבן אותו" אמר הארי. לילי חייכה.

"אל תשתמשי בכינוי הזה" הזהיר

"למה לא? הוא נחמד. מאלפיו" היא צחקה

"לילי!" גער הארי "הוא מורה"

"אז מה!" קראה לילי ויצאה מהכיתה במהירות.

"תראו תראו. פלוצר הקטנה לבד. מה קרה, כל החברות שלך נטשו אותך? אוי, שחכתי, אין לך חברות" נשמע צחוק מלגלג. הדובר לא נראה אבל לילי ידעה מי הוא, ואכן, כעבור שנייה הגיח מאלפוי מהצללים, לבד.

"מה קרה, מאלפיו? שחכת את שומרי הראש בבית? אופס..." גיחחה "אין לך בית" היא צחקה. נכון שג'יימס ואלבוס אמרו לה להיזהר ממאלפוי, סליחה, מאלפיו, אבל למה להיזהר, הוא כמו נחש בלי ארס שכבר לא מסוגל להקיש.

"איך את מעזה?" צעק מאלפוי בזעם "אף אחד לא ילעג למאלפוי ויצא מזה בשלום!" הוא צעק

"כן? מה תעשה לי?" שאלה בלגלוג. מאלפוי שלף את שרביטו. היא שלפה את שלה.

"סקטומספרה!" צעק מאלפוי. היא התחמקה מהקללה וקראה "אקספליארמוס!", בפעם המי יודע כמה לאותו היום. הפעם הלחש הצליח. ושרביטו של  מאלפוי עף הישר אל ידה.

"מה תעשה לי עכשיו, מאלפיו? השרביט שלך אצלי" מאלפיו זעם.

"אני אוותר הפעם" אמרה "קח!" קראה וזרקה אליו את שרביטו "ותתרחק ממני!" הוסיפה והסתלקה, שמחה על כך שהלחש הצליח לה, סוף כל סוף.

היא צעדה לכיוון האולם הגדול,  כשהצעקה נשמעה שוב, "סקטומספרה!" כאב תקף אותה, הפעם לא הצליחה להתחמק מהקללה. חתכים נוצרו בגופה. מאלפוי הסתלק, מגחך.

היא חשבה שהיא אבודה, כשאור הציף את גופה. כל החתכים נרפאו. מה קרה לי? חשבה. זה לא היה אמור לקרות, את זה היא ידעה בוודאות. אולי אני בכל זאת מיוחדת? חשבה והתעלפה.

הפרק הקודם		הפרק הבא