לחיות מחדש

היי ^^

מצטערת שלא הלעתי כבר הרבה זמן את הפרק

תהנו מהקריאה ותגיבו!

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

פרק 2

"ואוו, מה קרה שם עכשיו?" שאלה גרייס המבולבלת.

"יקירתי, מויינת לסלית'רין. זה לא המקום אליו חשבתי שתלכי, אבל אני בטוח שתסתדרי, אני יודע שזה בית חמים ונעים שאליו יקבלו אותך בברכה." בריאן ניסה לשכנע את גרייס שהכל בסדר.

"מה שת'גיד, יש לי ג'ט-לג, פשוט תעזוב אותי כבר. ובכלל, מה השעה עכשיו?" גרייס פיהקה בעיניים נפוחות, לא כדי שאנשים יראו אותה במצב כזה...

"שתיים וחצי בלילה. באמת כדי לך ללכת לישון, מחר את מתחילה ללמוד מוקדם בבוקר." גם בריאן נראה כמו אחד שזקוק לשנת לילה טובה.

"אני יכולה לדלג על השעה הראשונה? רק הגעתי לכאן..."  היא מלמלה בעודם יורדים במדרגות לכיוון חדר המועדון.

"תצטרכי להתאמץ קצת, אני בטוח שהמורים לא אוהבים ילדים שמאחרים. ואצלם אין 'לא התעוררתי.' או ' רק הגעתי'."

"באסה," היא מלמלה כשהם נעצרו מול קיר שממבט ראשון (ושני) נראה אקראי לגמרי.

"מה? בית סלית'רין הוא במרתפים? איזה חוסר השקעה, נו באמת."

"הו, אל תדאגי, את תתרגלי אליו מהר מאוד. רק שכחנו לשאול את פרופסור דמבלדור מהי הסיסמא." גאון, אבא אתה פשוט גאון...

 "אוי, באמת? כמה חבל. טוב זה לא משאיר לנו בררה, בוא נלך לאיזה פונדק ונחזור בשעות סבירות למקום המוזר הזה..." התחילה לגרייס לומר עד שקול מאחוריהם קרא, "לשון הנחש!" והפתח נגלה.

שניהם הסתובבו לשמע הקול מאחור. היה זה נער גבוה עם שיער חום שנראה כמעט שחור, וגרייס הבינה מיד שהוא כנראה גדול ממנה.

"תודה-" התחיל בריאן לומר ופתאום נעצר כשראה שזה בסך הכל נער שאמור לחלום את חלומו העשירי בשעה שכזאת. "אתה לא אמור להיות עכשיו במיטתך?"

"אם הייתי עכשיו במיטה מי היה פותח לכם את חדר המועדון?" ענה בעוקצניות.

"אבא, אל תדאג. אני אסתדר מכאן, לילה טוב." אמרה גרייס במהירות. רק תעוף מכאן כבר, חשבה לעצמה.

"את בטוחה?" שאל בריאן. הנער עדיין עמד וחיכה שם.

"כן, כן. בטח." זירזה אותו גרייס.

"אוקיי, אז כבר נדבר מחר או-" גרייס נכנסה לתוך חדר המועדון והנער נכנס מיד אחריה בעוד הפתח מתחיל להיסגר. "-מתישהו." בריאן כבר דיבר אל הקיר.

חדר המועדון של סלית'רין היה מואר באור ירקרק, ואפילו האח הבוערת לא הצליחה להפיג את הזוהר הירוק. הכורסאות היו מסודרות במעגלים סביב האח ובקבוצות קטנות ברחבי חדר המועדון. סמל סלית'רין נראה בכל מקום, נחש ירוק על רקע כסוף.

גרייס הייתה כל-כך עייפה שלא ממש שמה לב לכל הפריטים האחרים בחדר וכמעט שכחה שהנער הזה עדיין עומד לידה.

"אה, אמ... מצטערת על מה שקרה שם, הוא לא תמיד כזה." אמרה גרייס בגיחוך.

"הבנתי, אז את בטח חדשה פה?" שאל הנער וקימת את מצחו.

"חד הבחנה." עקצה אותו גרייס.

"שנונה." החזיר.

"טוב, בוא נשכח מהפגישה הלילית המוזרה הזאת..." אמרה גרייס.

"כן, אני אשמח מאוד, אגב, המעונות של הבנות הם בצד ימין, הדברים שלך כנראה כבר ליד המיטה שלך."

"אה, תודה." הנער התחיל לעלות במדרגות המובילות למעונות הבנים.

"וברוכה הבאה לבית סלית'רין, אני דילן."

"תודה, גרייס."

"לילה טוב גרייס."

"לילה טוב."  אוקיי, מה קרה כאן?

גרייס עלתה במדרגות אל מעונות הבנות ונכנסה לחדר של בנות השנה החמישית. מזוודתה כבר היתה מונחת ליד המיטה הריקה היחידה בחדר.

מסביבה ישנו עוד ארבע בנות, מה שגרם לכך שהיא נאלצה להיות בשקט. וכמו בכל פעם שהיא משתדלת שלא להרעיש, משהו קורה. הפעם היא החליקה על הריצפה, ממהרת להתרומם ולהביט מסביבה כדי לבדוק אם מישהי מהבנות התעוררה.

תוך דקות ספורות, התברר שלא רק שאף אחת מהבנות לא התעוררה, אלא נערה נוספת הצטרפה לשנתן.

הפרק הקודם