אמה ג'ונסון וגריפין הזהב

שלום לכל חובבי הפאנקיפיקים!

חיכיתם לו (אמנם לא הרבה זמן...) אז הנה פרק ג'!

טם-טם-טם...

-----------

בחוץ התחיל להחשיך, והירח המלא השתקף בעיניה המבוהלות של רוז.

"מה היה הרעש הזה?" שאלה רוז את הרמיוני.

"אני לא יודעת, אבל זה לא נשמע לי טוב," השיבה לה הרמיוני, ושתיהן רצו אל הסלון.

החלון היה מנופץ, ואמה הייתה שרועה על השטיח כשרגליה מונחות בזוויות מוזרות.

"אמה!" צרחו השתיים ביחד, רוכנות כלפי אמה במהירות.

"אמה, בבקשה, תהיי בחיים," אמרה רוז. "בבקשה, בבקשה, תהיי בחיי-"

"האווווו!"

פניה של אמה התארכו, גופה התכסה בשיער אפור כהה, ניביה צמחו למימדים לא הגיוניים ועיניה הפכו לצהובות. היה רק דבר אחד שהיא יכלה להיות- אדם-זאב.

המראה היה יכול להיות מצחיק- אדם-זאב בשמלה ורודה- אם אמה לא הייתה שולפת ניבים חדים כתער כלפי רוז והרמיוני.

"אמה, תחשבי בהיגיון, את לא יכולה לתקוף אותנו!" אמרה רוז. אנחנו הרי ה-"

"היא אדם-זאב, במצב הזה היא לא יכולה לחשוב בהיגיון," קטעה אותה הרמיוני.

"אוי, מה לעשות, מה לעשות, מה לעשות?!" אמרה רוז בהיסטריה.

הרמיוני שלפה את שרביטה.

"את מתכוונת לתקוף אותה?!" הזדעזעה רוז.

"כמובן שלא," אמרה הרמיוני. "אני רק אטיל עלינו כישוף הגנה."

"פורנוס טוטאלום!"

אמה זינקה על השתיים, אבל נתקלה במחסום, ותוך כדי כך שן חדה, ארוכה ומכוסה בדם נשרה מפיה.

-----------

אמה שכבה בבית חולים, כשרוז,הוגו, והוריהם יושבים לצידה.

"מה זה? איפה אני?" מלמלה אמה.

"בבית חולים," השיב  לה רון.

"מה? למה?"

אבל אף אחד לא הספיק לענות לה.

התקרה התפוצצה.

-----------

ושוב, סליחה שזה קצר... אני אנסה להאריך את זה לאט-לאט...

טוב, נא להגיב!

הפרק הקודם		הפרק הבא