קללת הנצח - נטוש

תודה רבה על התגובות ובמיוחד לעורבני חקיין שהזכירה לי שנטשתי לגמרי את פרסום הפאנפיק הזה. 

אני מקווה לעלות בין תשע לעשר עוד פרק, תקוו לטוב. 

תהנו ^^

קאלה לילי

פרק 3

נבואה

הרמיוני נכנסה לשיעור האחרון שלה באותו יום, שינויי צורה. היא נאנחה, מסתכלת על מינרווה. הלגה לימדה אותה את הנושא הזה פעם, אבל עכשיו היא כבר לא יכולה. קורעת את עצמה ממחשבותיה, הרמיוני התחילה להוציא את עט הנוצה, כסת הדיו ומגילות הקלף מתיקה והניחה אותם על שולחנה. הארי ורון נכנסו לכיתה מעט אחריה. השיעור הקודם שלהם היה גילוי עתידות והם איחרו מעט. נשארו שלושה כיסאות פנויים והם התיישבו  במקומות שמאחורי הרמיוני, בצד הכיתה, בסוף. מינרווה התחילה את השיעור כשהדלת נפתחה בתנופה ורייבנקלואית מפוחדת בשם נינה רובינסון נכנסה לחדר.

"אני מצטערת על האיחור, פרופסור. לא הרגשתי טוב." היא התנשמה, עושה את דרכה למקום שליד הרמיוני. מינרווה הנהנה ופנתה בחזרה לשולחנה.

עשר דקות לאחר מכן, התלמידים עמדו לנסות כישוף שהופך עכברוש לכלב. הרמיוני שינתה את הלחש כדי שלכלב שלה עדיין יהיה זנב של עכברוש, אבל התוצאות היו עדיין טובות יותר משל השאר. "טוב מאד, מיס גריינג'ר. תנסי שוב ואולי תצליחי," מינרווה פיארה.

הרמיוני הנהנה וניסתה שוב, הפעם אומרת את הכישוף נכון. כלב מסטיף ענק נבח עליה, זנבו מתנפנף בשמחה. הרמיוני גיחכה וגירדה מאחורי אוזנו. "שלום," היא מלמלה. מינרווה הנהנה, מתרשמת מכוחה של תלמידתה, ונתנה לבית גריפינדור 50 נקודות. היא עברה לתלמיד אחר והרמיוני הפכה את כלבה בחזרה לעכברוש בלי שום מאמץ.

היא הביטה על נינה, שהחזירה לה מבט חיוור ונרעד. "נינה, את בסדר?" היא שאלה, מניחה בדאגה את ידה על זו של נינה שהתנשמה ועיניה התגלגלו בחוריהן. כולם כבר הביטו בה כשהיא נפלה על הריצפה. הרמיוני עיקמה את אפה - היא זיהתה את סימני הנבואה וכישפה את עט נוצה שלה כדי שיכתוב כל דבר שיצא מפיה של הנערה בלי להשתמש בשרביט או בלחש.

קול חלוד בקע מגרונה של נינה.

"הנצח הוא קללה לזה שלא יכול למות.
בת האומץ והחוכמה המקוללת היא נכס לשני הצדדים. היא המפתח למלחמה.
האמת תתגלה ותהיה לנחלת הכלל.
האהבה היא שתטה את המאזניים השוקלים את תוצאות המלחמה – האור ינצח אם אהבתה תינתן לדרקון האופל שינצח אם אהבתה לא תינתן לו." החדר השתתק אחרי הנבואה ודמה של הרמיוני קפא.

"השיעור נגמר. אני אקח את מיס רובינסון לאגף המרפאה," מינרווה ירתה, מרחיפה את הנערה מחוסרת ההכרה. התלמידים לא בזבזו זמן בעזיבת החדר והרמיוני הארי ורון היו האחרונים שיצאו. הרמיוני התחילה לרוץ לכיוון משרדו של אלבוס.

"מיוני, לאן את הולכת?" רון קרא.

הרמיוני נתנה לו חיוך מנחם. "דמבלדור. מגיע לו לדעת על הנבואה," היא ענתה, רצה משם לפני שהבנים יוכלו לשאול עוד שאלות.

אלבוס סיים לכתוב את המכתב לשר הקסמים כשהדלת שלו נפתחה בתנופה וחשפה את הרמיוני, "אלבוס. נאמרה נבואה שמדברת עליי," היא התנשמה.

אלבוס החוויר ולקח במהירות את הדף שהיא הציעה לו. הוא קרא אותו, הבעה רצינית על פניו. "אכן. נראה שאת המפתח," הוא מלמל.

הרמיוני צחקה. "אלבוס, הגאונות שלך מדהימה," היא אמרה בציניות.

אלבוס חייך. "אני מבין. מה זה אומר?" הוא שאל.

"זה אומר שאני אמורה להתאהב במישהו מהצד האפל או שאנחנו נפסיד במלחמה. אבל הדרקון?" הרמיוני עצרה, חושבת על זה שוב ומחווירה. "לא, אין מצב," היא גנחה.

מצחו של אלבוס התקמט. "מי?" הוא שאל, אבל הרמיוני כבר ברחה.

הרמיוני רצה במורד המסדרונות אל המחבוא הרגיל שלה. הארה קפצה עליה ברגע שהיא נכנסה לחדר והרמיוני התחילה ללטף אותה - להרעיף אהבה על הארה ומרווין תמיד הרגיע אותה ועזר לה לחשוב בהיגיון. כרגע, היא רק צריכה להירגע ולחשוב.

אלבוס התיישב מאחורי השולחן שלו, מלטף את פוקס בהיסח דעת וחושב מי יכל להיות הדרקון של הרמיוני. עיניו התרחבו כשהבין לבסוף והוא גיחך. "הו טוב, עכשיו אני רואה למה היא הייתה כל כך נסערת," הוא מלמל לעצמו. פוקס מצמץ ונשך את אצבעותיו בחיבה. "הם חייבים להתאהב; אחרת זה הכל ייגמר. כל מה שאנחנו מכירים ייעלם - וולדמורט ינצח," אלבוס מלמל, הניצוץ חוזר לעיניו הכחולות. "אנחנו לא נפסיד במלחמה. הם כן יתאהבו אחד בשנייה. הם חייבים."

הפרק הקודם		הפרק הבא