מאה שנה לפני

המסיבה בחדר המועדון של גריפנדור הייתה בעיצומה.

אלבוס ודרובל הצליחו להגניב עוגיות מהמטבחים, וכולם שמחו על ניצחונם בקווידיץ' והתנהגו כאילו הם עצמם תפסו את הסניץ'. אפילו מירנדה גוזלי לא הצליחה להסוות חיוך מרוצה מפניה, למרות שלדבריה, קווידיץ' הוא בזבוז זמן.

אבפורת' סיפר בדיחה, ואמנדה וויזלי צחקה, לא מצליחה להסתיר את שביעות רצונה מכך שהנער הכי נערץ במסיבה מחזר אחריה.

ארתור אסף אליו חבורה של בנות, וסיפר להן איך הוא זה שגילה את כשרונו החבוי של אבפורת' ודחף אותו לשחק קווידיץ'.

רוניל וזליב ניסה להתחיל גם עם פיליפה הצרפתייה מהשכבה שלו (אחותו של פרנסואה), גם עם פינץ' (הרודפת), וגם עם מירנדה גוזלי (למרבה הבושה, אבל הוא היה נואש)- לפחות עד שקלט את מבטו העוין של דרובל.

פיליפ דיבר בהתלהבות רבה עם אלבוס, ונופף את שרביטו בעוז, כשלפתע נשמע פיצוץ קולני, ומי אם לא אמנדה וויזלי, יצאה מענן הפיח ששרביטו של פיליפ יצר, רושפת אש כולה (ולא בגלל הפיח).

"ועכשיו" הכריז דרובל בקול מלכותי, "גולת הכותרת!" הוא שלף וויסקי אש מגלימתו והתבונן בו באהבה.

שאגת אושר פרצה מפיותיהם של תלמידי החמישית והשישית, ודרובל כבר הספיק למזוג קצת לתלמיד שנה שניה המום, כשאלבוס אמר, "עד כאן" וחטף את הבקבוק מדרובל.

באותו רגע נפתח החור, ופרופסור ליליפוט נכנס.

"מה כל הרעש הזה?!" הוא הביט בזעף בתלמידים, ואז קלט בזווית עינו את תלמיד השנה השנייה, מחזיק בכוס הוויסקי, ואת אלבוס, האוחז בבקבוק.

"מה- לא- אלבוס?!" פרופסור ליליפוט נראה קצת כמו אז, לפני שנתיים, כשכולם נדהמו שהעורבים השחורים ניצחו את אירלנד בקווידיץ'.

דרובל החוויר. הוא כבר היה מסובך מעל לראשו עם הפרופסור ליליפוט, כיוון שלא הגיש את העבודה בהתגוננות מפני כוחות האופל.

אבל אלבוס השפיל את מבטו ואמר בשקט, "מצטער, פרופסור...".

"כן, כדאי לך להצטער, מר דמבלדור," אמר פרופסור ליליפוט הנרעש, "כי ביום שני יתחיל העונש הראשון שלך! והוא יארך כל השליש! כן, אל תסתכל עליי ככה, דה- קפריו! הוא מדריך ראשי, ועליו לשמש דוגמא!" הוא אמר ופנה לאלבוס בחריפות, "ואתה יודע את זה!"

אלבוס הנהן, עדיין מביט ברצפה.

"והמסיבה הסתיימה ברגע זה!" הפרופסור פנה לצאת, "כולם למיטות, עכשיו!" הוא כבר כמעט יצא מהחור כשתלמיד השנה השנייה גיהק בקול. ממש בקול.

"וחמישים נקודות יורדות מגריפנדור!!!" צעק הפרופסור ליליפוט ויצא בזעם מהחדר.

השתררה שתיקה מעיקה.

"לא יכולתי להתאפק..." לחש תלמיד השנה השנייה, מתפלל שהאדמה תפצה את פיה ותבלע אותו.

"זה לא היה אשמתך" אמר דרובל בדכדוך.

"זה כן" התעקש תלמיד השנה השנייה.

"מה- לא, לא אתה!" אמר דרובל, ממצמץ. הוא פנה לאלבוס.

"זה בסדר". אמר אלבוס בעייפות.

"אבל-"

"היית מסובך איתו כבר מעל הראש." אמר אלבוס ואז פנה לתלמידים, "שמעתם את פרופסור לילפוט! המסיבה הסתיימה! כולם למיטות! נו! נו! נו!" הוא אמר וזרז את התלמידים בעזרת לחש דחיפה.

דרובל חשב: "אופס."

אבפורת' חשב: "וואו."

ארתור חשב: "פראייר."

מירנדה חשבה: "שערורייה!"

פיליפ שבר כיסא בעודו עולה למעלה.

רוניל חשב: "זה הספיק להיום." ועלה למיטתו.

דרובל פקח את עיניו וגילה שהוא לא יכול לזוז.

הוא רטן. "מצחיק מאוד אלבוס". זה לא שהוא הופתע. הוא ציפה לדבר מעין זה.

כצפוי, אלבוס שעט אליו בהנאה נקמנית. "בוקר טוב! למה אתה לא קם?" שאל בתמימות של שה.

"מעניין מאוד!" המהם דרובל לעצמו בזעף, מציץ ברמיזה עבה לאלבוס.

"קרה משהו? אתה ניראה קצת זועף" אמר אלבוס בזכות וטהרה.

"לא, לא כלום!" אמר דרובל בקול רם, "ממש שום דבר! אני סתם שוכב לי פה ומהרהר שארוחת הבוקר כבר החלה!!!" (את הקטע על ארוחת הבוקר הוא צעק- זה היה עניין רגיש אצלו. הוא מעולם לא פספס ארוחת בוקר).

"נו, קדימה אלבוס, הבנתי את הקטע."

"אז תגיד את מילת הקסם."

דרובל התפלץ. "אם הייתי יודע אותה כבר הייתי אוכל לי בהנאה טוסט עם ריבה!!"

אלבוס הרים גבה. "לא לזה התכוונתי", אמר.

"אה, זה" אמר דרובל בתיעוב. "נו, טוב, בבקשה."

"גם לא לזה. עדיין לא."

"נו, אה- סליחה!"

"לא."

"על לא דבר?"

"מילה אחת, דרוב."

"בחיי שאני לא..." דרובל קימט את מצחו, ואז הבין, "תודה!"

"זה היה מהיר מדי", אמר אלבוס באכזבה, ובהינף שרביט דרובל כבר קם ורץ מהחדר לכיוון חדר האוכל.

"הפיג'מה!" צעק אחריו אלבוס.

"הפיג'מה!" צעק אבפורת'.

"מה קרה לה?!" שאל ארתור בפראות, מזנק ממיטתו.

"כלום, רק רציתי שתקום", חייך אבפורת' בנחת, "אנחנו מאחרים לארוחת הבוקר."

ארתור נאנח בהקלה. "לרגע חשבתי שיש עליה כתם", הסביר.

פרנסואה צחקק במבטא צרפתי.

"תשתוק, או שאתה בעצמך תהפוך לכתם!" איים ארתור על פרנסואה.

אלבוס בדיוק לקח טוסט עם ריבה, כשפרופסור ליליפוט התקרב.

"ובכן, אלבוס נערי," נאנח הפרופסור ליליפוט, "העונש שלך יתקיים היום בשעה שש."

"מה העונש?" שאל דרובל במהירות.

"העונש הוא," אמר הפרופסור בעודו משלח מבט נאצה לעבר דרובל, "חונכות. לאורך כל השליש. ילד בעל בעיות חברתיות ולימודיות."

"מי הילד?" שאל אלבוס בזהירות.

"הוראס סלגהורן, שנה ראשונה," ענה הפרופסור, מהסס, "מבית סלית'רין."

אלבוס גנח. דרובל תקע מבטו ברצפה.

"אתה תתחיל היום ב-20:00." אמר הפרופסור ליליפוט, "הוא יחכה לך באולם הכניסה ליד המדרגות המזרחיות. אם תרצו תוכלו ללכת לכיתה שלי, היא תהיה ריקה."

הפרופסור ליליפוט התרחק בצעדים מדודים, ואלבוס שמט את הטוסט שלו על הצלחת. פתאום לא היה לו תאבון.

"היום נעבוד על שינוי השיער!" הכריזה הפרופסור דורותי, וניסתה לחלק אותם לזוגות.

התוצאות היו הרות אסון. אנדרלמוסיה שלמה התחוללה כאשר כל אחד צעק, הסביר ונימק (ובמקרים מסוימים גם הדגים) עם מי הוא מוכן ועם מי הוא לא מוכן להיות.

אבפורת', שרצה שאמנדה תהיה הזוג שלו, החליט לקחת את העניינים לידיו, והציע באדיבות לעזור לפרופסור דורותי בחילוק הזוגות. הפרופסור דורותי קפצה על ההצעה.

ארתור כמעט קילל את אבפורת' שהציע שפרנסואה יהיה הזוג שלו, לכן אבפורת' העביר את פרנסואה, בשמחה לאיד, לגוסטביוס אוליבנדר.

הלה לא נראה מרוצה מדי מהשידוך, והכוונה היא לפרנסואה.

אגדות איומות התהלכו בבית הספר בנוגע לדברים המזעזעים שפקדו את הזוגות של אוליבנדר, שהיה ידוע בעוצמתו הרבה, ורצונו לערוך ניסויים ממינים שונים.

בלק הכריז שהוא לא מוכן להיות זוג של בוצדם, יהיה אשר יהיה (לא שהיו שם בוצדמים, אך לא זאת הנקודה, הבהיר).

מכיוון שארתור כמעט קילל אותו מקודם, אבפורת' החליט- ברגע של הנאה נקמנית- לשדך את בלק וארתור ביחד.

למען האמת, אבפורת' התחיל להנות מהעניין, ולשם השעשוע שבדבר חיבר בין סטלה סוואן ואליזבת' גורדון.

אבפורת' פנה להביט על הנותרים- אנה לוסיה, אלן, אנה חברתה של סוואן וכמובן- זועפת- אמנדה וויזלי.

"הממ..." הוא המהם, "אנה ואנה לוסיה. זוג מושלם!" הוא אמר ופנה לאמנדה, "אוי, נראה שנשארנו רק אנחנו. טוב, אין ברירה" אמר בהכנעה מזויפת, "נאלץ להיות יחד."

"ומה עם אלן?" שאלה בחיבה הפרופסור דורותי, שחשבה שאבפורת' חילק נכונה את הזוגות. אלן מצמץ.

אבפורת' הסתכל מסביבו, ומשך בכתפיו. "מספר אי זוגי, מצטער. הוא יכול להיות איתך."

"מצוין מבחינתי. טוב," היא פנתה לכיתה, "הלחש הוא 'קורטוניה פינג'ור'. עליכם להתרכז בצורה ובצבע הרצויים לכם ולבני זוגכם". הזהירה.

אם הפרופסור דורותי חשבה שלפני כן היה בלגאן, אז היא טעתה. ובגדול.

"שלא תחשוב לרגע שאני לא יודעת שרצית להיות איתי" אמרה אמנדה בתוכחה.

"האמת היא", הרים אבפורת' גבה, "מבין ארבעתכם, אני מעדיף להיות עם אלן, אבל שכחתי אותו בטעות."

"כמה אמין" אמרה אמנדה בזלזול.

אליזבת' גורדון ציחקקה. "אני כל כך רואה מה אני הולכת לעשות לך בשיער!" אמרה לסוואן בנבזות.

"אמרו לך פעם שאת צוחקת כמו חזיר?" שאלה סוואן ברוע. לא שסוואן שמעה פעם חזיר צוחק, אבל זה לא רלוונטי.

"אה, כן? והצחוק שלך נשמע כמו- כמו- אווזה שמשתעלת!" החזירה אליזבת בכעס.

"עלוב" ביטלה סוואן.

"תוכלי להגיד עלוב על השיער שלך, אחרי שאני אגמור איתו!" איימה אליזבת'.

"אנחנו עוד נראה בקשר לזה" התעצבנה סוואן.

"קוראים לי אנה לוסיה." אמרה הבריונית המצחקקת.

"אני אנה." אמרה אנה חברתה של סוואן בלי להניד עפעף.

אנה לוסיה מצמצה במבט מהורהר.

בזמן שאמנדה צעקה על אבפורת', הוא הרשה לעצמו להציץ על ארתור ובלק. הוא חייך לעצמו. הפעם זה מבטיח.

בלק בחן את כפפותיו בקפדנות, בזמן שארתור ניסה לשנות את צבע שערו.

"אהה!" קרא ארתור, מנסה לעבוד על בלק.

"לא תצליח לעבוד עליי, סליקטר," אמר בלק, עוד בוחן את כפפותיו, "מילים ארוכות כגון 'קורטוניה פינג'ור' הן יותר מדי בשביל שכלך הדל."

"אה, כן? נראה אותך, בלק!"

"אני?? רעיון מגוח-"

"כן, כן, בואו נראה!" התערבה הפרופסור דורותי.

"אה.. טוב..." אמר בלק שביטחונו העצמי התערער. הוא הביט על שערו של ארתור ואז חייך בזדוניות.

"יש שתי אנות." אמרה אנה לוסיה לאנה חברתה של סוואן, לאחר מחשבה עמוקה.

פרנסואה הזיע. הוא תמיד הזיע, אך הפעם הוא הזיע בצורה משמעותית יותר מבדרך כלל, וגם לא הצליח לעצור את הרעד בברכו הימנית- סימן בדוק לצרות.

לאחר שאוליבנדר בדק את השרביט של פרנסואה (הוא לא הסכים להיות בן זוגו אם לא) וקבע שהוא טוב למיומנויות סריגה, הוא החזיר את השרביט לפרנסואה הרועד.

"מה אתה רוצה?" שאל אוליבנדר בשקט.

"לחיות!!!" זעק פרנסואה בייאוש.

"זהו אכן רצון בסיסי, אך לא לכך התכוונתי. מהו השינוי שתבקש בשיערך?"

"אה." נשף פרנסואה בהקלה, "אה... תספורת אופנתית תהיה רצויה בהחלט, תודה".

"זוטות כגון אופנה הן לא מענייני". בחן אוליבנדר את ציפורניו.

"אצלי דווקא כן!" שיקר פרנסואה בלהט, "תעשה לי משהו כמו של ארתור, או אבפורת'..."

"זו האופנה?" שאל אוליבנדר בגועל.

"כן, כן, נו תעשה כבר!" לא יכול היה פרנסואה להסתיר את התלהבותו. פעם אחת בחייו הוא סוף סוף יראה כמו אחד מהחבר'ה.

"בואו נראה... אז לואן סליקטר יש שיער צהוב קיפודי-"

"-זה בלונדיני עם קוצים-"

"-ולדמבלדור יש חום- אדמדם מאורך-" גיחך אולבנדר.

"-זה ג'ינג'י!" ניסה פרנסואה להיראות בעניינים.

"לא, זה לא!" האדים אבפורת' שבמקרה שמע את החלק הזה של השיחה, "זה חום אדמדם מאורך!". מרוב כעס ניצוצות יצאו משרביטו.

"מה נראה לך שאתה עושה?!" צעקה אמנדה, "כמעט הפכת אותי לקרפדה!"

"בוא נראה, אם כך..." המהם אוליבנדר לעצמו. פרנסואה שקשק.

אוליבנדר הרים את שרביטו. "קורטוניה פינג'ור" אמר בצורה מעודנת.

אור כחלחל יצא משרביטו של אוליבנדר. הכיתה כולה השתתקה. (אוליבנדר היה הראשון בשיעור שהצליח לעשות את הלחש).

פרנסואה פקח עין אחת, ואז את השנייה. כשנוכח לדעת שכולם מתבוננים בו ביראה, נשם בהקלה.

הוא מיהר להסתכל במראה שהפרופסור דורותי המרוצה הזדרזה להגיש לו.

שיערו היה יפהיפה. הוא היה ג'ינג'י עם קוצים, או לדברי אוליבנדר (שאותו אהב מאוד, אגב)-  חום אדמדם קיפודי.

"זה לא התסרוקת שלי??" שאל ארתור בתוכחה.

"וזה לא צבע השיער שלי?!" צעקה אמנדה.

"לא, זה שלי!" התחמם אבפורת' על אמנדה, "את לא רואה? זה חום אדמדם! את סתם ג'ינג'ית!"

"מה פתאום, זה ג'ינג'י" אמרה אליזבת' גורדון ברשעות.

"את כל כך עלובה לפעמים" אמרה סוואן, שחיפשה סיבות להתווכח עם אליזבת', "רואים שזה חום אדמדם."

"אה, כן?!" התלהטה אליזבת', "אז זה ג'ינג'י!" היא כיוונה את שרביטה לסוואן ואמרה את הלחש.

שנים לאחר מכן עוד דובר על הצרחה שזעזעה את יסודות בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות.

הפרק הקודם		הפרק הבא