סיפורי נרגולים (חייה של לונה)

*ואז דלת הטירה נפתחה*

לונה ודראקו עמדו שניהם מופתעים, בגלל שמהדלת יצא פרד וויזלי.

או אולי ג'ורג'?

"לא, זה פרד, אני בטוחה." אמר לונה בלחש, "הוא קצת יותר גבוה מג'ורג'."

בעוד דראקו תוהה איך יכולה לונה להשוות בין התאומים אם ג'ורג' בכלל לא נמצא מולה, לונה כבר יצאה ממקום המחבוא.

"לונה!" צעק אליה דראקו בלחישה. "מה את עושה?"

אבל לונה כבר הלכה בכיוונו של פרד שעמד עם גבו בכיוונה, קפץ בבהלה כששמע אותה מתקרבת אך מיד נרגע וחיבק אותה כשהבחין שזו היא.

"נו, לכל מקום הם נדחפים, הג'ינג'ים האלה.." רטן דראקו לעצמו, עדיין מוסתר על ידי העציץ.

הוא הקשיב לשיחה השקטה שניהלו לונה ופרד כמה מטרים ממנו. לונה לא שאלה את פרד למעשיו מחוץ לטירה בשעה כזאת, ודראקו טעה בהנחתו שזה מאותה הסיבה שלא שאלה אותו עצמו למעשיו שם. האמת הייתה שלונה הכירה את פרד ואת דרכיו וידעה שלא יספר לה את הסיבה האמיתית, ומלבד זאת – היה לה ניחוש. פרד היה שם ללא אחיו התאום- דבר נדיר כשלעצמו- ולכן הניחה לונה שמדובר ב.. פגישה רומנטית? זה לא היה מעניינה ולכן לא העלתה את הסוגייה.
 

חלפו מספר שניות לפני שדראקו הבין שהיא קוראת בשמו. הוא יצא מהמחבוא והבחין מיד בהבעה המופתעת, שמיד הפכה למזלזלת, על פניו של פרד.

"קיוויתי  שצחקת כשאמרת  שאת מחביאה את דראקו מאלפוי מאחורי העציץ הזה.." אמר פרד. היה ברור שהוא לא שמח לראותו. "בעצם," הוסיף, "מה באמת אתם עושים פה, שניכם?"

"אה, נפגשנו בטיול, אנחנו בדיוק בדרך חזרה, חיכינו שמישהו יפתח את הדלת." אמרה לונה בחיוך אל שני הבחורים, שנעצו מבטים עוינים זה בזה. לונה העמידה פנים שלא הבחינה בכך. היא פנתה אל פרד: "לא נעכב אותך יותר," אמרה לו. "בוא, דראקו, נכנס פנימה." היא לקחה את ידו.

 ---------------------------

"הוא היה זה שהשאיר את הדלת פתוחה?" שאל דראקו כשהם עמדו בפיצול הדרכים בין מגדל ריבנקלו למרתפים של סליתרין.

לונה הנהנה. "היית מצפה שדווקא הוא יהיה זהיר," אמרה בקול שקט.

דראקו התחרט על כך שניווט את נושא השיחה דווקא אל אחד משונאיו. "לונה.." הוא החל לומר.

היא הסתכלה עליו, והוא הבין שאין לו מושג מה הוא רוצה להגיד. שהוא נהנה איתה? שהוא שמח שיצא מהטירה הלילה? שהוא מת מעייפות, אבל ממש לא רוצה להפרד?

בסופו של דבר היא התקרבה אליו, נשקה ללחיו ,  הסתובבה , ובעודה עולה במדרגות שהובילו למגדל רייבנקלו הוא שמע אותה אומרת :"לילה טוב, דראקו."

לראשונה בחייו, הוא אהב לשמוע מישהו אומר את שמו.

יש לי רעיונות להמשך, אז אם אהבתם בבקשה תגיבו כדי שאני אדע שיש לי למי לכתוב ♥
חוץ מזה אשמח להצעות לשיפור (:

הפרק הקודם		הפרק הבא