השנה שאחרי

פרק 3 – הזכוכית הנעלמת (פרק 2 מתוך הארי פוטר ואבן החכמים)

5/6/08, המחילה, עליית הגג, 16:49 pm

"וואו, זה כל כך מרגש!!!" צרחה הרמיוני משמחה.

"סתמי, עוד מישהו ישמע אותך, משוגעת!" היסה אותה רון בפרצוף אבהי.

"אה, כן?!" הרמיוני עשתה פוזה.

"כן, למה מה?" אמר רון בטון ערסי.

"אני אגיד לך למה." אמרה הרמיוני ונישקה אותו, איך אומרים – וואחד צרפתית שאפילו הארי וג'יני, שלא יכלו חמש דקות בלי נשיקה, שרקו וצחקו.

אחרי שרון והרמיוני התנתקו, אמר רון, "כאילו שאתם לא עושים את זה כל שתי שניות."

הארי וג'יני  צחקו ועשו חיקוי מושלם של רון והרמיוני ומרוב שרון והרמיוני צחקו, הרמיוני נפלה על רון, שנפל על הארי, שנפל על ג'יני.

"אוו!!!" צרחה ג'יני. "זה כואב!"

5/6/08, רחוב סואן בניו יורק, 18:56 pm

השלטים הענקיים שהבהבו והקרינו פרסומות מרהיבות של קוקה קולה ומקדונלד'ס, הבהבו גם את פרסומת חברת אפל, יצרנית ה-Iphone וה-Ipod המיתולוגי. רק איש אחד התבונן באותה פרסומת דרך החלון השקוף של מסעדת "לָה-קָבָּרֶה", המסעדה הצרפתית האהובה עליו. שמו של האיש היה ג'וֹן מֶקְ'רֵייִד. הוא היה המנכ''ל החדש של אפל. בדיוק האייפון שלו צלצל והוא ענה.

"הלו." דיבר למכשיר הדק, "כן, זה ג'ון. אהה ראולי, זה אתה. מה? כן.. כן. הכל מתקדם לפי התכנית. אכן. אוקיי, תעדכן אותי. ביי."

הוא ניתק והוציא מכיסו מקל עץ ארוך ולחש משהו לעבר המלצרית, הצביע על המצלרית בעזרת שרביטו, ונעלם.

5/6/08, המחילה, סלון, 21:35 pm

האווירה הייתה טובה מאוד.

האוכל היה מצוין, והיין היה משכר. אחרי שכולם נרגעו, הארי וג'יני הושיבו את כולם, חוץ מהרמיוני, שכנראה שתתה יותר מדי, והייתה עסוקה במלחמת מים עם הנומים בגינה, והודיעו:

"יש לנו הודעה חשובה מאוד," אמר הארי.

"אנחנו מִ..." התחילה ג'יני, אבל אז הרמיוני התפרצה לסלון, בצחוק אדיר, ואמרה, "הנומ-נומים שלכם כל כך חמודים!!!! המים נכנסו ל..." אך הצחוק גבר עליה והיא נשפכה על הרצפה בקולות צחוק רמים.

"נומ-נומים, כל כך חמודים, יום וליל, נשתולל! נומ-נומים, הם שובבים, לילה ויום, ברכו את הנום!" שרה הרמיוני באימפרוביזציה מדהימה.

רון קם מהספה, לקח את הרמיוני "שק-קמח" על גבו וכשירד אמר בצחוק מהוסה שהיא נרדמה.

"טוב, הארי, ג'יני, מה העניין?" אמר ארתור וויזלי.

"טוב, אמם..." התחיל הארי וג'יני הצטרפה אליו, "אנחנו.... מתחתנים!!!"

***

הוגוורטס, חדר המורים, 16:52 pm

"את רוצה שאני אהיה מורה?" שאלה לונה בקול חולמני.

"אמם... כן." נאנחה מינרווה.

"באמת?" ענייה של לונה התרחבו.

"כן, או שאת רוצה שאחזור על זה עוד פעם?"

"תודה, תודה, תודה!" אמרה לונה וקפצה על מקגונגל בחיבוקים ונשיקותץ

"אז ב-31 לאוגוסט יש ישיבת מורים," אמרה מנרווה בקול חנוק.

"ברור, ברור!" אמרה לונה, אמרה ביי חפוז ויצאה מהחדר.

מנרווה חייכה לעצמה חיוך קטן ומשועשע, יצאה מהחדר, ונעלה אותו.

***

כולם צרחו בשמחה. גברת וויזלי חבקה את הארי ואת ג'יני וברכה אותם. ארתור חיבק את הארי וג'יני חיבוק דוב והוא נראה מאושר.

רון טפח על כתפו של הארי וחיבק חזק את ג'יני ולחש לה: "אחרי זה אני רוצה שתעלי לחדר שלך, יש משהו שהארי צריך להביא לך."

*

הארי וג'יני היו כבר עייפים, והם עלו לחדרם. כאשר הם הגיעו למעלה אמר הארי: "יש לי משהו בשבילך."

הארי הוציא חבילה מאורכת מזכוכית שלא נראה בה כלום. ממש כלוב של זכוכית ללא תוכן.

"טה-דה!" אמר הארי.

"אה... מה זה?" שאלה ג'יני.

"תגעי על זה עם השרביט." אמר לה הארי וכשג'יני עשתה את זה הזכוכית נעלמה ואז הופיעה תיבה מאורכת מעץ דובדבן.

"תפתחי אותה," אמר הארי.

ג'יני פתחה את התיבה והוציאה מתוכה מטאטא חדש, זרדיו חלקים ומיושרים, ידיתו משויפת ומבריקה, ועל צידה של הידית כתוב: Ginny 3000.

"וואו!" אמרה ג'יני והחלה לבחון את המטאטא מכל זווית אפשרית. "זה מדהים.... של איזה יצרן זה?"

"אני יצרתי אותו," אמר הארי בשקט.

"באמת?" אמרה ג'יני ורצה אליו ונישקה אותו נשיקה ארוכה ו..אמם... רטובה.

העלתי אותו ממש מהר אז הרבה תגובות בבקשה ואני אעלה את הרביעי בקרוב...

הפרק הקודם		הפרק הבא