היורשת של פוקס

היילי כעת הייתה חיוורת כסיד ובמוחה צפו ועלו יותר שאלות מששאלה בכל חייה. ואז היא נזכרה מבלי לדעת איך היא שכחה, היום היא בת 11.

היא מיהרה לרדת במדרגות לחדרם של הוריה, אבל היא לא הספיקה לרדת אפילו מדרגה אחת,

לפני שראתה את הוריה, ולידם יצור, הוא נראה כמו אדם, אך גובהו היה לפחות פי שניים משל אדם רגיל, ורוחבו, פי שלושה לפחות.

"שלום", אמרר הענק. "את פה זאת היילי?", הוא שאל. "כ-כן" היילי גמגמה.

"מ-מי א-אתה, מה אתה עושה פה? עובדים עליי, נכון? אין סיכוי שאני מכשפה!", היא הצהירה.

"את כן" אמר הענק בפשטות והביט בה בעינים שחורות ודואגות. "שחכתי להצייג את עצמי, אני פה זה האגריד" הוא קד לפני היילי, שמתוך נימוס החזירה לו קידה.

"ההורים שלך כבר יודעים על הכל, סיפרתי להם עכשיו. השאלה היא אם אתם מאשרים".

"לא יכול להיות בן אדם רגיל בגודל כזה, ואין עוף כזה בכלל בשום מגדיר ציפורים. זה חייב להיות אמיתי, חייב.", חשבה היילי.

"אני רוצה!" אמרה היילי, בקול מעט חזק יותר משהתכוונה.

.  "אם את רוצה...", אמרה אמה. "...אז גם אנחנו רוצים" השלים אביה. "יופי" הענק הנהן בראשו.

"עכשיו צריך לקנות ציוד.", הוא פנה להיילי.

"תביאי לפה את פוקס.", הוא אמר. "זה כבוד גדול להיות חלק בצוואה של פרופסור דמבלדור..." את המילים "פרופסור דמבלדור", הוא אמר בקול חנוק מדמעות והתחיל לבכות. "לא, זה לא הזמן לבכות..." הוא דיבר לעצמו.

היילי הלכה להביא את עוף החול היפהיפה. "הנה הוא!", היא אמרה. "טוב מאוד", השיב האגריד. "עכשיו, אנחנו הולכים לקנות לך ציוד." "תביאי גם את המכתב שעליו כתובה רשימת הציוד, אנחנו הולכים."

היילי לא ידעה איפה אפשר לקנות ציוד קוסמים, אבל היא לא שאלה והניחה לענק להוביל אותה.

הפרק הקודם		הפרק הבא