האמת הנוראה מכול

פרק III:הפתעה היא לא בהכרח הפתעה טובה

ג'יני הורידה את טבעת הנישואין שלה,בוחנת אותה היטב היטב. לבסוף,ג'יני החליטה שכדאי לזרוק את הטבעת מבעד למרפסת. היו דברים טובים בתקופה הזאת,אבל היו דברים שג'יני העדיפה לשכוח. ג'יני שמה את ידה מחוץ למרפסת,פותחת אט אט את אגרוף כף היד שלה. פתאום,נשמע צלצול בדלת,ג'יני הרימה את ידה במהירות וענדה שוב את טבעת הנישואים,והלכה לפתוח את הדלת. מחוץ לדלת עמד הארי,הארי פוטר בכבודו ובעצמו. "האר!כלומר,הארי!"אמרה ג'יני מופתעת. 'טיפשה,טיפשה,טיפשה.את לא יכולה לקרוא לו בשם חיבה.' חשבה ג'יני ושמה את ידה על מצחה באנחה. "קרה משהו?"שאל הארי,מופתע מהסיטואציה המשונה הזאת בין שניהם. ג'יני הורידה את ידה במהירות,"מה?לא!כלומר..כן,אתה יודע.. סליחה. צהריים טובים אדון פוטר,מה מביא אותך לביתי?" ג'יני הייתה מבולבלת,וקדה קידה קטנה כמו שעושים הבריטים,והקוסמים בדרך כלל. "היי,זה ש..המצב שלנו לא כמו פעם זה לא אומר שאת צריכה לקרוא לי אדון." צחקק הארי. ג'יני הסמיקה וחייכה,"איפה נימוסי השולחן שלי אדון פו- אדון הארי? תיכנס בבקשה." אמרה ג'יני ופינתה את הדרך מהדלת. "לא אדון הארי ולא אדון פוטר. הארי,הארי יספיק." אמר הארי ונכנס פנימה לתוך הדירה."דירה יפה ונחמדה." אמר הארי מתיישב במרפסת. "כן,הדירה יפה מאוד." אמרה ג'יני מתיישבת לידו. תשומת ליבו של מבטו של הארי הייתה כעת על טבעת הנישואים שג'יני עדיין ענדה."אוי,אני כל כך מצטערת.רציתי בדיוק להשליך אותה מה- להחזיר אותה לחנות." תיקנה ג'יני במהרה את דבריה. "זה בסדר ג'ן,הכול בסדר." אמר הארי. 'ג'ן.לא ג'ן.בבקשה אל תקרא לי ג'ן. זה מקשה עליי עוד יותר.' חשבה ג'יני לעצמה. היה נדמה כי היא הולכת לפרוץ בבכי."ג'ן!מה קרה?" אמר הארי. 'עוד פעם ג'ן.בבקשה דיי.' ג'יני חשבה.

"בבקשה אל תקרא לי ככה." מלמלה ג'יני,"אני מצטער גברת וויזלי." אמר הארי. וויזלי.גברת וויזלי. גם השם הזה הכאיב לג'יני מאוד. ג'יני נרגעה וחזרה לשבת ליד הארי. "התרחקנו." זרק הארי את המילה הזאת לאוויר,כאילו היא מילה כמו כל המילים. אך במילה הזאת היה כאב,תסכול,זעם רב כל כך שג'יני לא יכלה שלא לפרוץ בבכי. "אני כל כך מצטערת,זאת אשמתי,אני כל כך-" "זה בסדר,את לא אשמה שהפסקת לאהוב אותי." אמר הארי,מנגב את הדמעות של ג'יני. הדמעות היו מלוחות,וגרונה של ג'יני צרב. "הפסקת לאהוב אותי." המשפט הזה נכנס לג'יני לראש ונאמר כל הזמן. אני אשמה בכך,אני אשמה בהכול. הו הארי,אם רק היית יודע. "אני כן אשמה.אני אשמה בהכול,אני גרמתי לך סבל כל כך רב." אמרה ג'יני. "הייתי שם לב שאת לא אוהבת אותי מתישהוא,עכשיו הכול בסדר." אמר הארי,מתקרב לג'יני יותר ויותר. ג'יני הרגישה את קצת נשימתו,הבל פיו והתחכחה עם אפו באפה. ג'יני הרגישה תחושת חמימות כשהשפתיים שלה ושל הארי נפגשו,אבל כעבור שנייה הם נפרדו וג'יני הרגישה בחילה עזה במיוחד. "אני מצטער ג'ני,אני נופל עלייך ככה ואיפילו לא עבר יום מאז שהתגרשנו.." אמר הארי. "אתה לא מבין מה זה עושה לי?! אתה לא מבין כמה אשמה זה גורם לי?! כמה אשמה אני מרגישה כשאני מנשקת אותך,והחמימות והרוגע שהרגשתי כבר כמעט לא קיימים כשאתה מנשק אותי. אני לא מרגישה את התשוקה,את האהבה שלך,את.. אותך. אני לא מרגישה אותך." צעקה ג'יני בבכי. "אני אוהב אותך ג'יני." לחש הארי. "לך מכאן!" צעקה ג'יני. "אני מקוה ויום יבוא ותוכלי לאהוב אותי חזרה." אמר הארי,הולך משם.

____

"אני לא מאמינה." אמרה הרמיוני מופתעת, "ומה קרה אחרי שהתנשקתם?" שאלה הרמיוני. "לא קרה כלום,לא הרגשתי את מה שהייתי מרגישה. צעקתי עליו והוא עזב." ענתה ג'יני להרמיוני. "ואו,תביני אותו,הוא כל כך-" "נמאס לי להבין אותו כל כך. הרסתי את החיים שלי הרמיוני,תבינו את זה כבר. אני מקווה שאת לעולם לא תצטרכי להרגיש את ההרגשה שחתימה אחת מפרידה בינך למי שאהבת,חתימה אחת מסמלת שאין כבר קשר ביניכם,חתימה אחת מסמלת שהכול נגמר." אמרה ג'יני. "אה..האמת.." אמרה הרמיוני,את ההיסוס שבקולה היה אפשר לשמוע דרך הטלפון. "מה קרה?!" שאלה ג'יני לחוצה,"אני ורון נפרדנו." הנמיכה הרמיוני את קולה. "מה?! מתי?!" ג'יני הייתה בהלם מוחלט. "לפני חודשיים בע-" "חודשיים?!" קטעה אותה ג'יני. "ג'יני! אני.. לא רציתי שאת והארי תדעו כל כך מהר. בטח נפרדתם בגללנו." "ממש לא,אני והארי נפרדנו בגללי." אמרה ג'יני וניתקה את השיחה. היא והארי נפרדו,הרמיוני ורון נפרדו,מי הבא בתור?

הפרק הקודם		הפרק הבא