בקשת הרוח

מצטערת שנעלמתי, הייתי בחופשה, לא הייתה לי השראה וכו' 

עכשיו, אני לא ממשיכה עד שיש לפחות 4 הודעות לא מאותו משתמש!  (מצטערת, חייבת עידוד והשראה)

__________________________________________________

יופי, באמת תודה סיידי, את נותנת לי לדבר דווקא בחלק הכי מותח. טוב אז בזמן שסיידי קשקשה עם וולט הדברים שקרו לה אני דיברתי עם דוד איימוס בקערת תקשורת שוולט הכין. איימוס היה מאוד לחוץ כשהוא דיבר איתי, "קרטר, יש בעיות," הוא אמר, "מה קרה?," "יש מישהו או משהו שמנטרל את ההגנות בכול הנומים." את המילים האלה הוא כמעט צרח, דרך הקערה נראה איימוס מותש ועייף, הוא לבש חולצת כותנה שעליה היה כתוב באותיות דהויות 'איתי לא מתעסקים' ומכנסי טייץ תואמים. "מה זה אומר?" שאלתי, "זה אומר שקורה משהו, נראה לי שמשהו רוצה להילחם בבית החיים." "לא. זה פשוט לא הגיוני," השבתי לו והמשכתי, "מי היה בכלל רוצה לעשות את זה?" ובעודי מדבר חשבתי על דבר אחד, 'סתנה'. "קרטר, אני עוזר להגן על הנום השישי ויש פה תקיפה רצינית של היפופוטמים ותנינים, אני רוצה שתגביר את ההגנות בברוקלין ושתהיו מוכנים לכל התקפה. מובן?" "כן." עניתי מעט צרוד בגלל החדשות. התכוונתי לומר משהו על סתנה אבל בדיוק נותק הקשר. רצתי לקרוא לסיידי שתעזור לי להגביר את ההגנות אבל בדיוק נתקלתי בפליקס, פליקס בכה, "מה קרה פליקס?" שאלתי אותו בקול רך, "כ..כלו..כלום,"  פליקס לבש חולצת טריקו כחולה שעליה צויר פינגווין עם בלון דיבור שבתוכו היה כתוב: 'I love ice'. "פליקס, אז למה אתה בוכה?" שאלתי אותו, הרגשתי שכראש הבית ומנהלו אני חייב לעזור לו. (סיידי, מה מצחיק בזה?) "המשפחה שלי היא.. היא..." פליקס יילל, "מה קרה למשפחה שלך?" דרבנתי אותו להמשיך,  "היא.. סתנה.. איים.." הוא התחיל ליילל שוב, "סתנה?! איים?!מה? פליקס, אם זה קשור בסתנה זה מאוד מסוכן, אתה חייב להגיד לי מה קרה!" "סתנה. שלח. מכתב. איום. משפחה." פליקס התחיל לצרוח מבכי, התחלתי לרחם עליו הרי בכל זאת הוא רק בן 8.  לא באמת הבנתי באותו הרגע מה קרה חוץ מזה שסתנה ככול הנראה איים על פליקס או על משפחתו. "פליקס," אמרתי ברוך, "אתה יכול בבקשה להסביר לי כך שאני יבין מה קרה כדי שאני אוכל לעזור?" פליקס הנהן קצרות ואמר תוך כדי שאיפות ונשיפות, "סתנה שלח לי הבוקר מכת...ת..תב שבו הוא אמר שהוא ת..ת..תפס את המשפחה שלי והיא כלואה במערה חסינה מאוד ושהוא יהרוג אותם אם אני לא יקפיא את כל מנהטן כדי שאף אחד לא יוכל לזוז אפילו צעד אחד." פליקס פלט עוד יללה, לא ידעתי מה לעשות או מה להגיד אז פשוט אמרתי את מה שכולם היו אומרים, "פליקס, אני מפתיח שאני וסיידי נעזור לך." בדיוק כשגמרתי להגות את המילים נכנסה למסדרון קלואי כשהיא צורחת: "התקפה!" רצתי בעקבות קלואי אל עבר הכניסה בה התחילה ההתקפה ובזוית עיני ראיתי את פליקס מנגב את הדמעות ורץ אחרינו.

אחרי שסיידי נחטפה רצתי אחרי הלימוזינה אך היא נעלמה לפני שהשגתי אותה, הייתי חסר אונים, לא ידעתי מה לעשות, הייתה לי בחילה פתאומית אמרתי לתלמידים ששאר השיעורים של היום מבוטלים  ועליתי מותש לחדר חשבתי לעצמי איך לעזור לפליקס המסכן, איך לעזור לסיידי והאם יש עוד תלמידים שכבלו מכתבי איום. יותר מכל רציתי לדבר עם אבא, הוא היה אומר לי בדיוק מה כדאי לעשות, אבל זה היה בלתי אפשרי. לפתע נכנס וולט לחדר, הוא נראה עצוב ומסכן הוא אמר רק שתי מילים: "הכול באשמתי".

הפרק הקודם