סאמר פאן

ג'יין, לוסי, וויל, הארי גריינג'ר, ג'ונתן קרובס, ליאם טרי, אדוארד מיילד, לוקאס סטיין, ברנדון טווינג, כריסטיאן גולד, ג'יימס טרפנטין, ג'יימי סטון (בת), קייט מולפד, אלכס ברוקס, קים (קימברלי) זאוס ולקסי קייסלין היו בקבוצת ה'פוטרים'.

כולם התחלקו לזוגות, ובסך הכל היו 8 זוגות: ג'יין ולוסי, וויל והארי, ג'ונתן ואדוארד, ליאם וכריסטיאן, ברנדון ולוקאס, ג'יימס ותומאס, קייט וג'יימי וקים וכרמן.

כולם גמרו את ארוחת הבוקר, ארזו את כל הציוד ויצאו ליער, חבושים באקדחי פיינטבול גדולים.

הבסיס של ה'פוטרים' שכן בקצה המערבי ביותר של היער, והבסיס של ה'ג'קסונים' שכן בקצה המזרחי ביותר של היער.

ה'פוטרים' הגיעו לבסיס, שהיה בקתה קטנה, עם בקבוקי מים, 2 מכשירי קשר לא משומשים וקצת כריכים עם גבינה צהובה, זרוקים על השולחן הקטן שבקצה החדר.

" בסדר, חברים, " התחיל אדוארד, הוא היה הקפטן של הקבוצה. 

" היום אנחנו ננצח, לא נפסיד, בשום אופן. אין תוכנית, אין כלום, זה מה שיפה. שמאלתרים עם מה שיש, ברור? "

כולם הנהנו ויצאו מהבקתה בגל של אבק.

" וזכרו, " המשיך אדוארד, " לא להתרחק יותר מדי! "

כולם הנהנו, הפעם בחיפזון ויצאו לדרך.

לוסי וג'יין יצאו קצת מזרחה, לכיוון ה'ג'קסונים'. הגביע היה מוסתר בין מספר עלים, אך זווית העין של המסתכל מטושטשת. הגביע היה מוסתר בין עלים, בכיוון צפון.

לוסי וג'יין שמעו קריאות שימחה מכיוון צפונה, והם חששו ש'הג'קסונים' תפסו את הגביע.

לוסי וג'יין עברו בין העצים והצמחים הסבוכים והגבוהים שהתעלו עד השמיים, בתקווה לעלות על אחד ולראות את הכוכבים בלילה.

" בואי לבסיס שלהם, ג'יין. " שינתה לוסי כיוון.

" לאן? " שאלה ג'יין ונשארה במקומה.

" לבסיס של הג'קסונים, אלא לאן? " 

" אבל יתפסו אותנו שם - "

" אז מה המטרה? " חייכה לוסי.

" טוב, אני ממשיכה בלעדייך - "

" את לא יכולה, " קפאה לוסי במקומה.

" אני אגיד לאדי. הרי הוא הקפטן. " חייכה ג'יין במתיקות, כאילו היא מנסה להוכיח ללוסי משהו.

" את לא כזאת וותרנית, " המשיכה ג'יין. לוסי עמדה במרחק 6 מטרים ממנה.

" מי אמר? " לוסי התממה.

" מה ז'תומרת, מי אמר? " חייכה ג'יין חיוך למחצה.

" את אמרת שאני לא כזאת וותרנית? את מכירה אותי בכלל? " כעסה לוסי, משום מה, ג'יין רק ניסתה להוכיח לה משהו טוב שיש בה, לא רע. הרי לוותר באמצע זה הכי רע, לא?

" מה יש לך, לוסי? - "

" תעזבי אותי, ג'יין! "

" מה קרה לך?! " צעקה ג'יין, התקדמה לכיוונה כמה סנטימטרים ופניה נפלו.

" אני רק רוצה ללכת, אני לא רוצה להשתתף במשימה הזאת, בסדר?! "

לוסי רצה מהר מאוד בין כל העצים הסבוכים, ועלהם שמתונפפים לכל מקום

" היא מסתירה משהו. " לחשה ג'יין, ובכלל לא רדפה אחרי לוסי, פן תכעס עליה יותר.

ג'יין שמעה רעש של מישהו שמתקרב עליה. היא הביטה סביב, ומה שהיא ראתה אלה רק עצים גבוהים מאוד, המתנשאים לגובה 60 מטרים, ועלים רטובים, הרבה כאלה, משום מה.

הצעדים התקרבו אליה יותר ויותר.

' מי זה? ' חשבה לעצמה. ' אולי זה 'ג'קסון'? אני אתקדם עוד קצת, כשהרעש ייפסק, רק לרגע. '

" יש כאן מישהו? " שאלה ג'יין, עיניה נפתחו לרווחה, והיא ידעה שאם מישהו יענה אז זה 'פוטר', על בטוח.

" זה אני, ג'יין, " הצעדים התקרבו אל ג'יין עוד יותר, היא שמעה רשרושי עלים שנשברים, והפעם הצעדים היו כבר במרחק של מטרים.

" זה אני, תומאס. " חזר הקול, הפעם יותר ברור, חזק וצלול יותר.

" מי זה?... מי זה תומאס? " שאלה ג'יין, צעדה אחורנית באיטיות ומעדה אחורה. היא הרגישה כאילו משהו סוגר עליה, כאילו מישהו חונק אותה - ככה היא הרגישה. 

עוד תגובה אחת וממשיכה):

הפרק הקודם		הפרק הבא