בצד שלנו

 "הארי!" ג'יני קפצה עליו וחיבקה אותו.

"כל כך דאגנו לכם" אמרה גברת וויזלי והתקרבה לחבק את כולם גם היא.

"אז מה היה כל כך חשוב שרק שלושתכם יכולתם ללכת ולא נתנו לנו להצטרף?" היא שאלה בסקרנות.

"אה.. סתם , גברת מקגנוגל רצתה להראות לנו כמה דברים.."

"תגידי את האמת הרמיוני.. הוא חזר?"

"ג'ורג'! אל תצחק על זה אפילו.."

"יש לגברת מקגנוגל מזל.. שאני לא הייתי פה! אני הייתי מצטרפת לא משנה מה היה לה לומר על זה.." קראה ג'יני.

"אני חושב שבגלל זה היא קבעה לך אימון קווידיץ' היום אחר הצהריים.." גיחך הארי.

"עשתה בשכל.." היא חייכה אליו.

"טוב עכשיו תספרו לי כל מה שקרה לכם.." הם כבר ידעו שזה עומד לקרות..

"אימא , באמת..זה לא כזה חשוב"

"תספר לי , רון.."

"זה לא כזה משנה.."

"אם זה לא כזה משנה " היא חיקתה את תנועות ידיו כשדיבר "אז מה הבעיה לספר לי?"

"אם זה היה קשור אלייך אימא אז גברת מקגנוגל הייתה קוראת גם לך לבוא.."

"אני אימא שלך וזכותי לדעת מה קורה איתך.."

הם התקדמו לכיוון הסלון.. שם המשיכו להתווכח.

ג'ורג השתדל שלא להיקרע מצחוק והרמיוני הלכה לעזור לאדון וויזלי לצאת מה-" VOD" בטלוויזיה.

"הרמיוני, את מכירה אותי – את יודעת שאני אוהב המצאות של מוגלגים ושאני לטובתם , אבל אפילו אני חושב שה- "VOD" זאת ההמצאה הכי מטומטמת שאי פעם המציאו – זה כל הזמן נתקע לעזאזל!"

הרמיוני צחקה וג'ורג הצטרף אליה.. הוא לא שמע על מה דיברו , אבל לא הצליח להתאפק עוד.

כולם צחקו איתם וג'יני ניצלה את הרגע,

"בוא איתי לחדר" היא אמרה להארי ומשכה אותו אחריה.

"תספר לי מה היה" היא שאלה אותו ישירות אחרי שנכנסו.

היא הפתיעה אותו, לא נתנה לו שנייה להתכונן.
הוא איבד את הריכוז בשנייה אחת, בין המילים המהירות שלה.
לא היה לו זמן לחשוב , לתרץ , להתחמק – הוא לא רצה בכלל, הוא רק רצה לשפוך הכל לעיניה החומות. והיה לו כל כך הרבה דברים על הלב.
הוא סיפר לה את הכל.

"אני לא חושבת שזה קשור להורים שלך" היא אמרה אחרי שסיים לספר לה את הסיפור - כולל את התאוריה שלו, "אמרת שסנייפ היה כעוס ונרגז במיוחד , אולי הוא סתם ניסה להאשים את דמבלדור והוא לא באמת סיפר לו הכל על הרצח?"

"זה לא רק זה.."

"אז?"

"בסוף הזיכרון , דמבלדור אומר למקנוגל שזה היה הכרחי והיא עונה לו שהמוות של ההורים שלי כן , אבל המכתב לא.."

"אתה בטוח שזה מה שהם אמרו ? מילה במילה?"

"לא מילה במילה, אבל כן בערך.."

"הארי, אל תיחפז להסיק מסקנות. אני חושבת שבסך הכל לא הבנת אותם כמו שצריך.. במילא אתה תגלה את כל האמת במקודם או במאוחר." היא אמרה ונשכבה על מיטתה.

'איך היא תמיד יודעת להישאר רגועה ולעשות את מה שצריך' הוא חשב לעצמו.
'היא פשוט מוצאת פיתרון פשוט לכל דבר.. אח מה הייתי עושה בלעדיה'.
הוא חייך אליה ונשכב לידה.

"אה והארי ,מחר אני רוצה גם לבוא" היא לחשה לו. 

הפרק הקודם		הפרק הבא