אם לא היה, יהיה

שיעמם לי אז החלטתי להעלות גם את הפרק הזה. הפרק הזה יותר ארוך, אני חושבת.

בטח יצא לי ממש גרוע בגלל שמעולם לא שלחתי את הפיק לביטוא. 

אה - חשוב לציין: מעכשיו הדמויות מדברות רק באנגלית, גם הילדים, גם בבית.

מרי התעוררה לשמע ציוץ הציפורים. נותרו לה עוד יומיים של חופש לפני תחילת עבודתה במשרד הקסמים. בשעה זו ירון שהה בעבודתו וילדיה בפעילות גיבוש לקראת פתיחת שנת הלימודים. היא פיהקה וצעדה לעבר חדר האמבטיה, על מנת לצחצח את שיניה. לפתע נשמעו נקישות על דלת ביתה. מרי ניגשה אל הדלת ופתחה אותה לרווחה, שם גילתה אישה האוחזת שרביט שנראתה צעירה ממנה לכל היותר בשנה אחת.

"שלום, גברתי." אמרה מרי.

"שלום, הגעתי לבית משפחת לוי?" שאלה האישה, שהייתה בעלת שיער חום מתולתל.

"כן, איך אוכל לעזור לך?"

"שמי הרמיוני וויזלי ונשלחתי מטעם המחלקה לאכיפת חוקי הקסם להסביר לך כמה דברים. אוכל להיכנס?"

"כן, כן, כמובן." ענתה מרי והובילה אותה לעבר שולחן האוכל.

"אני רוצה להסביר לך כמה דברים לגבי הילדים שלך." אמרה הרמיוני.

"מה איתם?" נבהלה מרי.

"את צריכה לבחור האם תשלחי אותם להוגוורטס כדי לרכוש השכלה בקסמים או האם לשלוח אותם לבית הספר המוגלגי העירוני." אמרה והגישה לה מכתב. "זה ממוען לבת שלך. היא כבר הגיעה לגיל שבו קוסמים מתחילים ללכת לבית הספר."

"ואיתי, הבן שלי?" 

"איתי יקבל מכתב גם הוא בעוד שנתיים, כאשר יגיע לגיל 11. עד אז ילמד בבית הספר המוגלגי" ענתה הרמיוני. מרי הסיקה מתשובתה שקוסמים מתחילים את לימודיהם בגיל 11.

"רגע, הוגוורטס הוא… פנימייה?" שאלה מרי בדאגה.

"הכי טובה שילד יכול ללמוד בה. מניסיון." השיבה הרמיוני בחיוך. "גם אם הוא בן מוגלגים."

"מוגלגים הם..?" שאלה מרי, שהרגישה טיפשה מרגע לרגע.

"חסרי קסם."

"והילדים שלי הם בני מוגלגים?" הרמיוני הנידה בראשה.

"חצויי דם. כלומר חצי חצי. משפחתך הייתה משפחה של קוסמים מזה דורות. את מבינה? בישראל קוסמים לא זכו להשכלה מיוחדת. המוגלגים אצלכם במדינה פשוט התעלמו מהעובדה שהקסם קיים, או יותר נכון הדחיקו אותו באמצעות פתרונות טכנולוגיים. הם עקשנים עוד יותר מהמוגלגים הבריטים." אמרה. שפתיה נקפצו ויצרו ללא קול את המילים 'מזכירים את הדרסלים. התעלמות טוטלית חסרת רגישות.'.

"סלחי לי, אבל מה אלו הדרסלים?" שאלה מרי במבוכה.

"אמרתי את זה בקול רם?" נבהלה הרמיוני.

"אני קוראת שפתיים" מלמלה מרי, סמוקה עוד יותר. הרמיוני רק חייכה.

"זה יותר בכיוון של מי אלו, אבל גם מה אלו מתקבל בברכה. הדרסלים הם מוגלגים, הדודים של ידיד טוב שלי. הם פשוט התנהגו אליו בצורה מחפירה - נעלו אותו בחדר קטן והתעלמו מהעובדה שהוא קיים - רק בשביל שלא יגלו שהוא קוסם."

"אבל למה?"

"כי הם אנשים דוחים, זה למה. אבל לא כל המוגלגים ככה... טוב, ההורים שלי לא ככה. הם מוגלגים." אמרה הרמיוני הנבוכה.

"סליחה על גסות הרוח, אבל למה בכלל הוא גר אצל הדודים שלו?" שאלה מרי בטיפשות, והתחרטה מיד לאחר שהרמיוני ענתה לשאלתה.

"ההורים שלו מתו." שררה שתיקה מעיקה. מרי ניסתה לשבור את הקרח.

"טוב, אני חושבת שהשתכנעתי לרשום את דנה לשם. תוכלי להסביר לי עוד קצת על בית הספר הזה?"

"אז ככה, התלמידים מתמיינים לארבעה בתים…." פתחה, והשתיים שקעו בדיון ארוך על הבתים בהוגוורטס.

"לאיזה בית מוינת כשלמדת בהוגוורטס?" שאלה מרי

"גריפינדור. למרות שמצנפת המיון שקלה למיין אותי לרייבנקלו." ענתה בגאווה מסוימת.

"ושני הילדים שלי יתמיינו לאותו הבית?" שאלה מרי.

"אני לא יודעת להגיד בוודאות. אני יכולה לתת לך שתי דוגמאות שונות: הנה דוגמה בה הפרידו בין אחים - אחותה התאומה של מישהי שישנה איתי באותו החדר, למדה ברייבנקלו בכלל. והדוגמה השנייה שבה כל האחים מוינו לאותו הבית היא המשפחה של בעלי - גם הוא וגם ששת האחים שלו למדו בגריפינדור."

"משפחה גדולה." צחקה מרי. הרמיוני הייתה קרועה בין זעף לשעשוע.

"כשתלכי לקנות ציוד עם בתך אני ממליצה לך לפתוח חשבון בגרינגוטס - רק בכסף הזה תשתמשי בעולם הקסמים." אמרה הרמיוני לבסוף. "וגם לקנות שרביט וגלימות לעצמך." הוסיפה.

"אני לא יודעת איפה בכלל ניתן למצוא את הכל." ציינה מרי ביאוש.

"אני אראה לך את המקום. ו....רק אזהיר שהעבודה במשרד הקסמים תהיה עמוסה מאוד עבורך בשנים הקרובות."

"אה, מקסים. כמה שנים של עומס, ואז אוכל לעבוד בקלילות." רטנה מרי, והשתיים פרצו בצחוק.

הפרק הקודם		הפרק הבא