ג'יימס פוטר נקמתו של גרינדלוולד

כל התלמידים ירדו מהרכבת בזה אחר זה כאשר כל תלמידי השנה הראשונה מתלהבים או נלחצים מתחנת הרכבת בהוגסמיד (העיירה הכי קרובה להוגוורטס) שהיתה גדולה ונטושה. נשמע קול חלוש מאחורי אחד העמודים "אוי !... האורות.. הם... יראו כלום !" ואז היה הבזק כחול ונדלקו אורות בצבעים שונים אשר ריחפו מעל התחנה. ג'יימס, סיריוס, רמוס ופיטר הסתכלו על האורות בהתלהבות בזמן שנשמע כל ברור יציב וחזק מהצד השני של התחנה. "כל תלמידי השנה הראשונה אלי !" רעם קולו של שומר הקרקעות של הוגוורטס שהיה גבוה ורחב הפנים שלו היו מעורפלים בגלל תנאיי התאורה ובגלל שהיה כל כך גבוה. כל התלמידים הקטנים צעדו לעבר האיש, "אני רובאוס האגריד, שומר הקרקעות בהוגוורטס" אמר האגריד. כמובן ג'יימס זיהה אותו על פי תיאורו של אביו כשהאגריד עוד היה תלמיד. למרות שהקשיב הרבה פעמים לתיאוריו של אביו הוא הופתע לגלות שיש איש כל כך גדול ממדים. "נא להכנס לסירות כל התלמידים של השנה הראשנה אתם". לאחר שכל תלמידי השנה הראשונה נכנסו לסירות ג'יימס ראה משהו נע בתוך המים אולי זה התמנון שאמא סיפרה עליו..! הסירות החלו לשוט בלי חבלים או משהו שיזיז אותם, וחלק מהילדים הסתתרו בבטן הסירה כדי שהתמנון לא יתפוס אותם (כנראה). לאחר שהגיעו לטירה הגדולה שעמדה בצד השני של האגם על גבעה הם עלו בכמה גרמי מדרגות ושם ג'יימס הבחין מזווית עינו בתלמידה יפה בעלת שיער אדמוני, אך לפני שהספיק להסתובב ולהסתכל עליה ילד בעל שיער שמנוני הסתיר אותה. נשמעו הרבה קולות התלחשות אבל אז נפתחה דלת גדולה מול התלמידים הנרגשים וממנה פסעה דמות בעלת מצנפת מחודדת שהשקיטה את כל התלמידים שעדיין התלחששו. ג'יימס שוב ראה את הילדה אבל סיריוס משך אותו לעבר חבריו מהרכבת "נו.. מתי נכנס ?" וכתגובה לשאלתו אמרה הדמות בעלת המצנפת "תוכלו להכנס עוד 2 דקות" קולה עוד הדהד בזמן שהתלמידים חיכו לפתיחת הדלתות ללא ניע. הדלתות נפתחו. ישבו שם מאות תלמידים על ארבעה שולחנות שנמשכו לאורך האולם הגדול. כל תלמידי השנה הראשונה פסעו בביישנות בין השולחנות עם הסמלים של הנשר והגירית. בסוף האולם היה עוד שולחן, קצת יותר קטן אשר דגלו היה אריה, נחש, נשר וגירית סובבים את האות "H". במרכז השולחן ישב מנהל הוגוורטס (פרופסור דיפט). הדמות בעלת המצנפת התגלתה כמינרווה מקגונגל לאור הנרות שסבבו את המקום. היא החלה להקריא שמות:
- "בלק, סיריוס" סיריוס צעד בצעד גאה לעבר שרפרף שעליו היתה מונחת מצנפת מטולאת. הוא התיישב על השרפרף והניח את המצנפת על ראשו. כעבור כמה שנית המצנפת התמתחה וקראה בכל רם "גריפינדור !". "סנייפ, סוורוס" קראה פרופסור מקגונגל (שהתברר לג'יימס שהיא הייתה המורה המשנית לשינוי צורה) הילד בעל השיער השמנוני החל לצעוד ואז הסתכל מזווית עיינו על הילדה בעלת השיער האדום. הוא חיקה את ההליכה של סיריוס- ג'יימס רתח מזעם בעוד המצנפת שעל ראשו של סנייפ קראה "סלית'רין !" וסנייפ רץ לעבר השולחן בעוד חיוך מרוח על פניו. "פוטר, ג'יימס" ג'יימס הסתכל סביבו כדי לחפש עידוד, רמוס תפח על כתפו וג'יימס הלך לעבר השרפרף. דקת ההליכה הזו נמשכה בעייניו של ג'יימס כנצח, וכשהגיע לשרפרף והניח את המצנפת על ראשו הוא שמע מלמולים מאיפה זה בא ? מהמצנפת ? המצנפת אמרה באוזנו "מה אתה אומר ? רייבנקלו ? הפלפאף ? סלית'רין? או גריפינדור?" ג'יימס התפלל בראשו בלי להשמיע קול "גריפינדור, גריפינדור, גריפינדור..." "גריפינדור !!!" קראה המצנפת בקול רם. ג'יימס יצא בריצה לעבר השולחן עם המפה האדומה והתיישב ליד סיריוס. "אוונס, לילי" אז זה השם של הילדה ההיא ג'יימס קיווה שהיא תבחר לגריפינדור מסיבות שלא הבין. אהבה ? לא יכול להיות... אך קריאתה של המצנפת קטעה את מחשבותיו: "גריפינדור !" ג'יימס הצטרף בהתלהבות למחיאות הכפיים שנשמעו משולחן גריפינדור אך ראה שהיא מסתכלת בצער על הסנייפ ההוא והולכת בצעד מהוסס לעבר השולחן. היא התיישבה ליד סיריוס ושלושתם החלו להתלחשש על כל מה שקשור בבית הספר הזה.

הפרק הקודם		הפרק הבא