סופו של הארי פוטר

הדמעות פרצו את מחסומי הגאווה והבושה והחלו לזרום על פניו הבוערים.

רון הסתובב בחזרה והחל לרוץ אחרי גוש שחור וגדול של אוכלי המוות שהתקדם לעבר שערי הטירה. הוא שלף את שרביטו וקרא: "שתק! שתק! שתק!" שלושה קרני אור אדומות נורו משרביטו של רון, שאותו כנראה לא אחז כראוי, כי רק קרן אור אחת פגעה באוכל המוות הקרוב ביותר והשאר נורו לכיוונים שונים.

הארי ולופין נעצרו כשאוכלי המוות הסתובבו בפתאומיות והביטו ברון. כמה אוכלי מוות צחקו כשראו אותו ואחד מהם ניגש להתיר את קללת השתק מאוכל המוות שנפגע.

הארי רץ מיד לעברו של רון ובדיוק כשאוכלי המוות הניפו את שרביטם הוא נעמד כחוצץ בינו לאוכלי המוות.

"אם תרצו להרוג אותו, תצטרכו להרוג אותי קודם!" אמר הארי וכמה מאוכלי המוות צחקו: "זאת לא תהיה בעיה."

"טיפשים!" נשמעה לפתע קול צורם ואוכלת מוות זינקה לעבר אלה שהניפו את שרביטם כנגד הארי. היא נעמדה מול אוכלי המוות כך שהסתירה אותו מהם.

"זוזי מהדרך בלטריקס, תני לנו למלא את תפקידנו – 'אל תהססו להשתמש בשרביטים שלכם נגד כל מה שעומד בדרככם' – את שמעת אותו!" אמר אוכל מוות אחד, קולו היה נמוך כל כך עד שבקושי היה אפשר להבין מה אמר.

"אידיוט אחד, זה הארי פוטר!" קראה בלטריקס, זזה מעט כך שאוכל המוות יכול היה לראות את פניו של הארי והצביעה עליו מבלי להסתכל.

"כן, אני הארי פוטר. לפי מה שהבנתי, האדון שלכם לא ממש יהיה מרוצה מזה שאני אהיה מת לפני שהוא בעצמו יספיק לעשות את זה." אמר הארי.

אוכל המוות הוריד מיד את שרביטו ופלט קריאת זעם שנשמעה עמומה יותר מתחת למסכה.

"בואו נסתלק מפה." הוא אמר. אוכלי המוות הסתובבו והתרחקו משם, רק בלטריקס נשארה לעמוד שם והסתובבה להביט בהארי.

"אתם שניכם, כשתפגשו את אדון האופל לא יהיה לכם כל כך הרבה מזל. אתם תמותו הרבה לפני שבכלל תספיקו להתחכם, טיפשים. גם אתה וויזלי, כשפוטר כבר לא יהיה כדי להגן עליך, אתה תמות בדיוק כמו אמא שלך אחרי שאבא שלך נשבר." אמרה בלטריקס בקולה הצרוד.

באותו רגע רון התנפל על בלטריקס והחל להכות אותה, אם כי אחרי לא יותר משתי שניות בלטריקס הדפה אותו מעליה באמצעות שרביטה. רון נחת כמה מטרים מאחורי הארי ורעש מזעזע בישר שבזה הרגע ידו של רון נשברה.

"אולי אסור לי להרוג אתכם, בפקודת אדוני, אך בהחלט מותר לי לענות אתכם." אמרה בלטריקס, הניפה את שרביטה באוויר כדי ללחוש את הקללה, אך קפאה במקומה כשקרן אור לבנה חלפה כשני סנטימטר מאוזנה.

לופין מיהר להרחיק את הארי ורון כשהתקדם לעבר בלטריקס.

"לופין," היא אמרה וגם היא שיגרה קרן אור לבנה לעבר לופין שהחטיאה את המטרה.

תוך שתי שניות שבהן השניים בהו זה בעיניו של זה במבטים שאומרים רק שנאה ויותר החל שם קרב. קרני אור נשלחו מכל מקום ואל כל מקום מדי פעם נשמעו הערות מלגלגות של בלטריקס שנראה היה כאילו היא נהנית מכל העניין; "מתגעגע לחבר שלך, זאב?"

ברגע שהוציאה את המשפט הזה מפיה, קרן אור אדומה ובוהקת כל כך פגעה בה והדפה אותה כחמישה מטרים לאחור.

"בואו נסתלק מפה," אמר לופין בקול קפוא ולא אופייני וסובב את מבטו, אך לא לפני שהארי הספיק לראות דמעה נוצצת בזווית עינו.

"שניה," אמר רון וניסה לקום על רגליו, משימה שהייתה קשה עם יד אחת שבורה.

"הושט לי את היד בבקשה," אמר לופין שרכן לעברו של רון כששערו המאפיר כיסה את מרבית פניו.

"אני יודע את הלחש, לופין. תן לי." אמר רון, נטל את השרביט שלו מלמל "אפיקסי" וידו נרפאה תוך שניות.

"מאיפה למדת לעבוד עם יד שמאל?" שאל לופין באותו קול קפוא.

"אהה... הרמיוני לימדה אותי..." אמר רון. דממה עגומה השתררה אחרי שאמר זאת – הם לא שמעו מהרמיוני כבר יותר משלושה חודשים. הארי ורון סירבו להשלים עם כך שרוב הסיכויים שהרמיוני כבר מתה.

~*~

אחרי מקלחת טובה, ירדו הארי ורון אל חדר המועדון. למרבה שמחתם הספות הטובות מול האח היו ריקות והם מיהרו להתיישב בהן.

רון בדיוק התכוון לפתוח שיחה על הניצחון המרהיב של התותחים מצ'אדלי בסוף השבוע שעבר כשמאחוריהם נשמע קול מאשים:

"רון, מצאת חברים חדשים?" זאת הייתה הרמיוני. רון הסתובב להביט בה כשעל פניו מבט מבולבל.

"מה?" הוא שאל. הארי הסתובב גם הוא לצפות בשיחה כשחיוך קל על פניו.

"שאלתי אם מצאת חברים חדשים?" חזרה הרמיוני וכעת פניה התעוותו בהבעה חמורה.

"למה לי לחפש כאלה?" חשב רון בקול רם.

"איך אתה מצפה שיהיה לנו מספיק כסף למסע הסברה אם לא יהיו חברים?" היא שאלה ושלבה את ידיה בכעס.

"על מה את מדברת, הרמיוני?" דרש רון.

"על אלרג"ה!"

"אלרגיה? אהה. לא. לא חיפשתי חברים חדשים. ואני בכלל לא רוצה לשחרר גמדונים. הם מאושרים בחלקם, וגיזבר זה לא ממש תפקיד שיהלום אחד כמוני." אמר רון והסתובב בחזרה כדי לפתוח בשיחה המתוכננת על ניצחונם של התותחים מצ'אדלי עם הארי.

"שטויות. הם פשוט לא יודעים מה זה חופש, רון!" אמרה הרמיוני ומיהרה לעמוד מול רון כך שהסתירה את האח מעיני השניים.

"עזבי אותי, הרמיוני. את לא מבינה שכל מה שהם רוצים זה לשר-"

"אתה היית שמח בחלקך אם היית עבד?" אמרה הרמיוני ובכך קטעה את רון.

"לא, אבל-"

"הרמיוני, ה-" התחיל הארי אבל הרמיוני המשיכה בשלה.

"אתה היית שמח בחלקך אם היית לובש מפית מזוהמת?!"

"לא, אבל אני-"

"הרמיוני הגל-" ניסה הארי את כוחו, אך שוב הרמיוני קטעה את דבריו כשצווחה בקול לעברו של רון:

"אתה היית שמח בחלקך-"

"לא! אבל אני לא גמדון בית! גמדוני בית. בית. הם אוהבים לסדר ולנקות – בית. הרמיוני!"

"הרמיוני! הגלימה שלך!" אמר הארי וסוף סוף זכה לתשומת לב מצידה של הרמיוני.

היא פלטה צווחת אימה קצרה כשהבינה ששולי גלימתה החלו להישרף עקב עמידתה קרוב אל האח. היא מיהרה לכבות את האש בעזרת שרביטה, התרחקה מהאח ופנתה בחזרה לרון:

"ואתה - תמשיך להתעלל ביצורים הקסומים האלה! וכשתשנה את דעתך, אתה מוזמן לפנות אליי!" היא הסתלקה משם בכעס, משאירה את רון להסתכל עליה כשעל פניו מבט זועם.

הפרק הקודם		הפרק הבא