עתיד שכזה

אוה, היי, אנשים D:
אתם לא יודעים כמה זה משמח אותי לקרוא את התגובות שלכם. תודה, תודה, תודה.
אני מאוד מקווה שפרק ארבע יבוא בקרוב, אבל אני לא מבטיחה כלום.
בכלאופן, אל תפסיקו לעקוב D:
תודה לשושן על הרעיון 33>
--

פרק 3.

השעון המעורר צלצל בקול. התעוררתי בקפיצה, חוטפת מכה בראש מהמדף, נופלת על המזוודה שלי ולבסוף נוחתת על הרצפה, מכוסה ערימה של בגדים.
"שיט." הרמתי את הבגדים ודחפתי אותם למזוודה בערבוביה, מקפצת עליה כדי שתיסגר.
"שיט. שיט. שיט." יצאתי מהחדר והתקדמתי למקלחת בצעדים גדולים ומסורבלים, מקללת כל מה שרק מעז לעבור לידי.
צחצחתי שיניים (תוך כדי שאני מקללת את המברשת במרץ), התלבשתי במהירות (מקללת את מאדם מלקינס), הסתרקתי (מקללת את עצמי שלא שאלתי את פלר איזה קרם אפשר לשים כדי שהשיער שלי לא ייראה כמו קן ציפורים).
לבסוף, ירדתי למטבח בצעדים כבדים.
"בוקר טוב, אידיוטה." ג'יימס ישב בסלון, מזוודה גדולה לידו.
'אידיוטה' היה מין כינוי לא-יוצלח שהוא ניסה להדביק לי. בנתיים רק הוא מכנה אותי ככה, אבל אני חוששת שאחותי הקטנה ואמי עומדות להידבק.
"חמור," פלטתי. הייתי במצב רוח מזופת להפליא. היום אני מתחילה את השנה השישית בהוגוורסט, ואת יום האתמול, המכונה 'היום המגעיל בחיי', אני מעדיפה לשכוח.

נפרדתי מכולם והתקדמתי לעבר סיריוס, ולידו, נחשו, היה סנייפ. סיריוס טען שהוא רוצה פרידה מכובדת. שיהיה.
"אני לא מאמין שלא נראה אותך שנה," אמר לי סיריוס בעצב.
"אני לא מאמין שלא נראה אותך שנה," אמר סנייפ. "למה מגיע לי כל הטוב הזה?"
"אתה- שקט!" ירה סיריוס. "זאת אמורה להיות פרידה מכובדת ומרגשת, מה שלא מסתדר עם העובדה שאתה נוכח בה. אתה מבין, פרידה מכובדת..."
סנייפ הזדעף. "זה אמור להיות היום השמח בחיי-"
"אתה מת," הזכרתי לו ביובש ושיחקתי עם השרוכים שבחולצתי.
"אוקיי- אוקיי!" התרגז סנייפ עוד יותר. "זה אמור להיות היום השמח במותי - זה בסדר, גברת פוטר? – מה שלא מסתדר עם העובדה העגומה ששניכם נמצאים פה."
"אתה יודע מה יהיה היום השמח בחיי?" שאל סיריוס את סנייפ.
"במותך..." מלמלתי, אבל השתתקתי מיד כשסיריוס נעץ בי מבט זועם.
התיישבתי על הרצפה מולם והרמתי את הצוואר בניסיון לקלוט את המשך המריבה.
"לא," השיב סנייפ, "וגם לא אכפת לי."
"היום המאושר בחיי יהיה כאשר תעזוב את הבית הזה לנצח."
"היום המאושר בחיי יהיה כשתסתום את הפה לחמש דקות רצופות." סנייפ הביט בסיריוס בעיניים רושפות.
"אני יכול לעשות את זה!" אמר סיריוס בקול. "אני שותק מ-עכשיו!"
סנייפ גיחך באושר. "מעולה. סוף סוף שקט."
"אתה אוהב לריב אותי, שניכם אוהבים לריב אחד עם השני. תודו בזה כבר." אמרתי ממקומי על הרצפה.
"טעות," אמר סנייפ בתוקף.
"טעות מאוד גדולה," אמר סיריוס.
סנייפ הביט בו במבט ניצחון. "אה-אה! ידעתי! ידעתי! מה אמרתי לך? נכון שאמרתי לך?"
"הייתי חייב להבהיר כמה דברים. אני מתחיל שוב מ-עכשיו!" סיריוס אמר בחיוך.
"זה לא נחשב," אמר סנייפ ביובש. "אבל אתה יודע מה? תנסה. אולי יש סיכוי שזה יהיה היום המאושר בחיי בכל זאת."
סיריוס הגיב בתנועות ידיים פראיות.
חשבתי שהוא רוצה להיפרד ממני.
נעמדתי מולם ונעצתי בהם מבט כועס. היה נמאס לי שהם רבים לידי כל הזמן.
"מה?" שאל סנייפ בהתרסה.
"תפסיקו לריב!" צווחתי.
"לא," קבע סיריוס, סנייפ הביט בו במבט ניצחון, אבל הנהן המרץ לידו.
לפחות הם מסכימים על משהו.
"כן," קבעתי אני.
"לא!"
"למה?"
"כובע."
"סיריוס!" התרעמתי.
"תראי, קייטי, זה לא אישי נגדך, אבל אני לא אוהב שמתערבים לי בחיים. בבקשה, אל תגידי לנו מה לעשות. לפני שבאת זה לא הפריע לאף אחד."
נעלבתי. הרגשתי שחבר טוב בוגד בי. למה סיריוס? הבן-אדם שהכי התחברתי אליו מכולם.
"עכשיו אני פה הבעיה?" שאלתי, מנסה לדבר בטון תקיף.
שמתי לב שרוב הדיוקנאות מסתכלים עלינו בעניין, להוטים לשמוע את המשך השיחה.
"קייטי, הם אנשים מבוגרים. הם יודעים מה לעשות בלי שאף-אחד יגיד להם." הרמיוני אמרה לי במבט אימהי.
אני התעלמתי מהמבט הזה. כל מה שהרגשתי היה אכזבה.
"טוב – טוב, אז אם אני לא רצויה פה יותר, אז היה נחמד להכיר אתכם. ביי." אמרתי בקול חנוק מדמעות.
ג'יני נאנחה. "את לא מבינה את הדברים נכון, קייטי."
"אני מבינה נכון ועוד איך!" צעקתי, עצבנית כולי. "אתם יודעים מה? זה בכלל לא משנה. אני ממילא התכוונתי ללכת מכאן היום!"
"אבל לא ככה, לא בעצבים." רמוס דיבר בהיגיון. ידעתי את זה, אבל משום מה החלטתי להתעלם.
"קייטי, את לא הבנת אותי נכון, בחיי!" אמר סיריוס.
"במותך." התקדמתי לעבר הדלת. "תקלוט כבר- אתה מת!"

הרמיוני ניסתה, ג'יני, רמוס, הארי, פרד, כולם ניסו. סיריוס ממש התחנן, אפילו סנייפ שחרר "אל תכעסי, קייטי," אחרי שסיריוס נשבע שאם לא יגיד זאת, הוא יטיל עליו קללה לדורות.
נשבעתי לא לחזור לשם לעולם, ואני הולכת לקיים את זה.


"מה קורה, אידיוטה?" חבר של ג'יימס, טד, נכנס לתא שבו ישבתי, גורר מזוודה ענקית אחריו. הבטחתי לעצמי להכות את ג'יימס למוות. זה בדיוק מה שהייתי צריכה, שכל הוגוורסט יקראו לי אידיוטה.
"נחמד מינוס." פיניתי לו מקום לידי. "מה איתך?"
"חרא בלבן," ענה בדכדוך.
"למה?" שאלתי, מופתעת.
חשבתי שאני נמצאת במצב רוח הכי מזופת על הרכבת הזאת.
"כי חוזרים ללמוד היום." אמר, כאילו היה זה מובן מאליו. "למה את מרגישה 'נחמד מינוס'?"
"כובע." השענתי את ראשי על החלון. אני לא חייבת לו הסברים.
"צמר או בד?" שאל.
"זה באמת משנה?" שאלתי בחיוך.
"בטח שזה משנה!" ענה, מזועזע. "אם לא למדת את תורת הכובעים, אין לך מה לדבר איתי."
"אוה, תודה לאל! חשבתי שלא תסתום לעולם."
"גיחי גיחי. רוצה צפרדע שוקולד?" אמר וזרק לי צפרדע אחת.
"שיהיה." פתחתי את צפרדע השוקולד, אכלתי אותה בביס אחד והרמתי את הקלף.
הרמיוני גריינג'ר הביטה בי מתוכו. הרגשתי שמשהו מתרוקן אצלי, לא הספקתי להיפרד ממנה אתמול. ליתר דיוק, לא רציתי להיפרד ממנה. עכשיו אני מצטערת על זה.
"מי יצא לך?" שאל טד וניסה לחטוף את הקלף מידי.
"הרמיוני גריינג'ר," עניתי ביובש. "רוצה?"
הוא הופתע. "אבל את אוספת את הקלפים שלה!"
"כבר לא."
נשבעתי לא לחשוב עליהם לעולם. אוה, זה הולך להיות קשה.

"מרי! בלה! אמנדה!" צווחתי וחיבקתי את חברותיי לחדר אחת אחרי השנייה. הן, מצידן, לא נשארו חייבות והתנפלו עליי בחיבוקים.
"מה העניינים?" שאלתי בחיוך רחב. היינו ישובות על המיטה של אמנדה, מפזרות חיוכים עליזים לכל עבר, כאילו היינו מינימום בפרסומת למשחת שיניים.
"מעולה!"
"מדהים!"
"יש לי המון דברים לספר לכן!" אמרו שלושתן בבת אחת, והחלו לצחוק מיד.
"אוקיי." נשענתי על אמנדה, שמאז ומתמיד הייתה החברה הכי טובה שלי. "אני מרגישה לא-משהו."
"למה?" שאלה אמנדה בדאגה.
"כובע," ענתה בלה במקומי, אוטומטית.
"צמר או בד?" שאלה מרי בחיוך.
"רק אני לא מכירה את הבדיחה הזאת?" החזרתי שאלה והבטתי בהם ברוגז. ואני עוד חשבתי שטד שנון.
"כנראה. כולנו יודעים שאת הילדה הכי לא מעודכנת בעולם," ענתה אמנדה בהיגיון.
בלה חייכה אליי. "זה היה בסרט החדש של ברוס אמיליוב."
"החתיך," הוסיפה מרי מיד, ועל פניה הופיע חיוך חולמני.
"והנשוי עם שני ילדים," הוספתי, והחיוך על פניה של מרי דעך מיד.
"למה להרוס?" שאלה. "אני לא מאמינה שהוא התחתן. זה פשוט בזבוז נוראי!"
"חשבתי שהרעיון הוא להתחתן בסופו של דבר," אמרתי. "נו, אתן מתחילות לעדכן אותי, או שאני אתייבש פה עוד הרבה?"

הפרק הקודם		הפרק הבא