יומנו של רידל

"שלום, תלמידים. בואו, התאספו. "

כל התלמידים מתאספים סביבו. אני ורמולוס מחליטים לשמור קצת מרחק.

"היום אנחנו יוצאים לטיול, " הוא אומר, בקולו המשוגע. "ליער האסור."

"אבל אסור להיכנס לשם, פרופסור, " אומר חברי הג'ינג'י טהור הדם בתקיפות.

"בגלל זה קוראים ליער 'היער האסור'. "

"מה קרה? " שואל ג'יימסון בזלזול. אדגר מכווץ את שפתיו בכעס עם מבטו החודר, כפי שעושה כל פעם שהוא מתעצבן או רב עם מישהו. "רומי הקטן רוצה לחזור הביתה לאמא?"

אמו של רמולוס מתה, וג'יימסון יודע זאת היטב. אך רמולוס קר רוח.

"שלא כמוך, פוטר, אני לא מחפש צרות אדום. "

"ושלא כמוך, מאלפוי, אני לא יתום מאמא. "

רמולוס רוצה להתפרץ עליו. אני רואה את זה בעיניים שלו. את המבט הזה אי אפשר לשכוח, בחיים.

"שתוק, פוטר. " אני אומר לו בביטחון עצמי מופרז. מה אני עושה?

"אוה, רידל בא אליי, איך אפשר לעזור? להתחיל בפיגוע מילולי, פסיכולוגי או דווקא באלימות?"

"כאילו שאני מפחד ממך. " אני ממשיך, די כבר!

"היי, חבר'ה, מספיק! " אומר הפרופסור. אני מפסיק ושנאה משתקפת בעיניו של פוטר.

"בואו." אני אומר והחבר'ה באים.

הפרופסור מקשקש על יצורי פלא כלשהן, אני לא מקשיב. אני מרוכז במרי. היא כל כך יפה, עכשיו אני מבין מה ג'יימסון מוצא בה...

רגע, לא! תתעשת טום! היא גריפינדורית, יש הרבה סלית'ריניות בים.

אבל לא כמוה...

השיעור נגמר ומתחילה ההפסקה. אני יוצא עם החבר'ה לאגם, להכין שיעורים ולהרגע לרוב, אבל הם עוזבים באיזשהו שלב.

"סלח לי," אומר קול מרגיע ורך. זו מריאן. "אפשר לשבת?"

ראשי מסתובב. אני בוהה בעיניה של מרי כמה שניות ואז עונה באי ריכוז "כן, כמובן".

"אני מצטערת על איך שג'יימסון התנהג אליך היום. הוא התנהג בביריונות וזה היה נורא. "

"זה בסדר," אני אומר ומחייך אל האגם. "את יודעת, לפעמים אני חושב שאלו לא מעשים שקובעים אופי אדם, אלא מעשי פיו. מה שהוא אומר. "

"באמת? " היא שואלת. היא היחידה שבאמת מבינה אותי מכל חבריי...

"כן. אני גם חושב שהאנשים שהכי קרובים אליך יכולים לעזור לך, שאתה בטוח שהם יהיה שם בשעת צרה, יכולים גם לא להיות שם. לא לשמש לך למשענת. "

"אצל בנות בתחומים מסוימים זה גם כך. למשל, אני מפחדת להפסיד במשחק מולכם בעוד כמה שבועות. אני חושבת על לפרוש, אני לא רוצה את כל הלחץ הזה וכל חבריי שמצפים שאהיה עילוי לגריפינדור ושאוביל את הקבוצה לאליפות השנה. והבנות בכלל לא תומכות בי בכל הנוגע לזה. "

"את באמת אוהבת לשחק קווידיץ'? את אוהבת לעסוק בזה? "

"כן, מאוד. אהבתי לשחק מאז שאני זוכרת את עצמי." היא משיבה לי.

"מריאן, אין דבר העומד בפני הרצון. "

"דווקא יש דבר, " מחייכת מריאן ומצביעה אל המים הקפואים. "הדג הזה ששם רצה לחיות ובסוף הוא מת. "

שנינו צוחקים כמה דקות ואז מפסיקים לצחוק בהדרגה. היא מתקרבת אליי לאט לאט ואני אליה. אנחנו מתנשקים שניות אחדות עד שחברותיה של מרי, פוטר, וויזלי ובקרהארט מפריעים לנו באמצע ואנחנו מתנתקים במהירות. הם אפילו לא רואים שהתנשקנו.

"היי, רידל, " אומר פוטר. "מה אתה עושה פה?"

"סתם, שיעורים. " אני ממהר להגיד, קם עם ספריי ומסתלק. מריאן גם היא. אני ממשיך ללכת, ראשי מסתובב אליה ושנינו מחייכים אחד לשני בסתר.

היא הולכת לשיעור שלה כשנשמע הצלצול ואני לשלי.

הפרק הקודם		הפרק הבא