שנה שביעית

"הכל בסדר, " מרגיעה אותו הרמיוני. "נלך לשם לאט לאט, ותספר לי כל מה שקרה. "

הוא בקושי מהנהן. הם הולכים לשירותים של הבנים. הרמיוני נכנסת אפילו שהיא בת, אבל זה לא שיש לה ברירה כלל.

"עכשיו, איפה היא?" שואלת הרמיוני בעדינות. הילד מושך באפו.

"היא ממש שם. " הוא מצביע לתוך תא שירותים נידח בקצה. הם נכנסים לשם באיטיות מופתית עד שרואים גופה של מישהי. היא יפהפייה. שערה שחור גלי ועיניה כחולות.

"רון," היא תופסת בידו.

"מה?"

"אני עומדת להתעלף."

"אוי לא. "

הרמיוני בקושי עומדת. רון מחזיק אותה. הילד בורח מהשירותים בבכי.

"אוה אלוהים. איך תלמיד שנה ראשונה יכול בכלל להרוג מישהי?" שואל רון.

"אולי היא לא מתה. אולי הוא רק שיתק אותה, " אומרת הרמיוני. רון מתכופף אל הילדה. יש לו בחילה בעצמו.

"היא מתה. " הוא אומר. הרמיוני נכנסת לתא שירותים אחד ומקיאה. היא סוגרת אחריה את הדלת.

"הרמיוני, הכל בסדר?" שואל רון בדאגה. היא עונה לא שכן ולא.

"אהה, אני לא בסדר וכן בסדר – אבל לא אכפת לי מעצמי עכשיו! מה נעשה? יכולים להאשים אותנו ברצח, בשם מרלין!"

זה הפתיע את רון. זאת אומרת, בתור בת להורים מוגלגים, היא בכלל לא הייתה אומרת "בשם מרלין", או "בשם זקנו של מרלין".

"זקנו של מרלין, הרמיוני?" מחייך רון.

"כנראה שביליתי יותר מדי זמן בחברת אימא שלך. " היא מתחילה לבכות.

הרי כולם יודעים, או יותר נכון רק רון והארי באמת מתעניינים, איפה נמצאים ההורים של הרמיוני. היא פותחת לו את הדלת. אפה אדום ופניה לבנות, בדיוק כפי שבכתה שרון עזב אותה ואת הארי במסע אחרי חיפוש ההורקרוקסים.

הוא בא ומחבק אותה. הם נשארים זמן מה בשרותים שם, חושבים מה לעשות. והרמיוני מתעודדת בידיו של רונלד מדי פעם, זה ברור.

"הרמיוני, "

"מה?"

"אנחנו חייבים למצוא את ההורים שלך אחרי הוגוורטס. "

"מוסכם. " היא מחייכת.

"עכשיו, מה עושים?... כאילו – מטביעים אותה בשירותים?" בולעת הרמיוני את רוקה. אם הם אשכרה רוצים להתחמק מרצח, אז למה שלא יעשו את זה?

"תגידי, איפה את חיה? אנחנו אומרים לפרופסור מק'גונגל! זו האחריות שלנו. ושלה. "

"אוה, טוב שלמדת מה זו אחריות, רונלד, " היא טופחת על כתפו.

"אהה, זה הכל ממך. " הוא אומר ושניהם צוחקים. 

הפרק הקודם		הפרק הבא