הכל לגמרי נהדר?

"או, הינה את!" אמרה רוז כשהתיישבתי לידה וליד קלואי בארוחת הצהרים.
"איפה היית, אשלי?" שאלה קלואי.
"עם ג'יימס." אמרתי, והעמסתי על צלחתי תפוחי אדמה.
"כל כך הרבה זמן? פספסת את שיעור לחשים, ואפילו ארוחת הצהרים נגמרת עוד רגע." אמרה רוז.
"אני יודעת." אמרתי. "קלואי, תעבירי את המלח."
"איפה כולם?" שאלתי. "מוזר שאנחנו רק שלושתינו.
"אין לי מושג." אמרה רוז. "מייק יצא לשירותים באמצע שיעור לחשים ולא חזר, אמה ואלבוס נעלמו בסוף השיעור, וכשהיינו בדרך לפה –אני, קלואי וסקרופיו-, סקרופיו נזכר שהוא שכח את העט- נוצה שלו בשיעור לחשים, אז הוא חזר לכיתה ואמר שיפגוש אותנו בארוחת הצהרים."
"והוא פגש אתכן בארוחת הצהרים?"
"את רואה אותו כאן?"
"לא ממש."
"בקיצור, הוא לא חזר עדיין."
"אתן לא תאמינו!" סקרופיו קרא והתיישב לידי, מול קלואי ורוז. הוא לקח לו סטייק ופירה.
"מה קרה?" אני ורוז ענינו ביחד. קלואי תלתה בו מבט תוהה.
"הייתי בדרך לכיתת הלחשים כדי לקחת את ה-"
"עט- נוצה שלך, שמענו."
"כן. בקיצור, נכנסתי לכיתה, שהייתה ריקה כמובן- כולם בארוחת הצהרים. ונחשו מי היה שם?"
"אמרת שהיא היתה ריקה-"
"מייק וג'סיקה!" הוא חייך, ולקח ביס מהסטייק שלו.
"ג'סיקה גרין?" שאלתי. "מהפלפאף?"
"הבלונדינית? היא חובטת בקבוצת הקווידיץ' של הפלפאף, אם אני לא טועה. לגמרי קרענו אותם במשחק האחרון." רוז בהתה בחיוך.
"רגע, מייק דלוק עליה כבר מתחילת שנת הלימודי-"
"לא סיימתי לספר מה ראיתי!" סקרופיו קטע את קלואי.
"מה ראית?"
"הם התנשקו!" הוא נשען לאחור, ולקח סטייק נוסף.
"ברצינות?" היינו בהלם.
"לגמרי." סקרופיו אמר בפה מלא פירה.
"איך זה קרה כל כך מהר?" רוז תהתה.
"את מכירה את מייק." סקרופיו אמר.
"טוב, כן."
"טוב, איפה אמה?" רוז שאלה.
"ואלבוס?" קלואי אמרה בחשש.
"האמת שראיתי אותם בדרך לכיתת הלחשים. הם עלו בגרם המדרגות שמחוץ לאולם הגדול." סקרופיו אמר.
"הם בטח עלו למועדון או משהו." רוז אמרה.
"מוזר שהם לא באו לאכול." אמרתי.
"תגידו, גם אתן שמתן לב שהם מבלים די הרבה בזמן האחרון? רק שניהם?" סקרופיו שאל. הבטנו זו בזו.
"לא יודעת." אמרתי.
"לא ממש." רוז אמרה, ושתינו הבטנו מזווית העין בקלואי.
"אבל הם רק ידידים." קלואי מיהרה לומר.
"כן, ידידים." גיחך סקרופיו.
הייתה שתיקה די מביכה, וקלואי נשכה את שפתה ונעצה מבט בריצפה.
"בכל מקרה, הם גם די נראים-"
"זזנו למועדון?" רוז קטעה את סקרופיו.
"אוקיי. בכל, מקרה, לי הם די נראים כמו שני-"
"טוב, אז זזנו." היא קטעה אותו בשנית.
"אממ, טוב." סקרופיו הביט ברוז בחשדנות. "לא ממש אכפת לי. השיעור הבא בעוד שעה וחצי."

עלינו לחדר המועדון, וכשהגענו, ראינו את לילי, הוגו ועוד כמה תלמידי שנה רביעית.
הם ישבו על ספה, צחקו ואכלו סוכריות ברטי בורטס בכל הטעמים.
"לילי, הוגו, ראיתם את אלבוס?" סקרופיו ניגש אליהם.
"הוא עלה למעונות הבנים." הם אמרו ביחד.
"טוב, זזתי למעונות." סקרופיו אמר ונעלם בגרם המדרגות.
"הוא הגיע לכאן לבד?" קלואי שאלה.
"כן." הם שוב ענו ביחד.
"טוב, ושאלה אחרונה- מישהו מכם ראה את אמה?" רוז שאלה.
"איזו אמה? המדריכה?" שאל ילד מתולתל שישב ליד הוגו.
"אני יודעת מי זאת! ולא ראיתי אותה." אמרה ילדה מנומשת שישבה ליד לילי.
"גם אני יודעת מי זאת." אמרה לילי. "היא חברה טובה של אלבוס, היא הייתה אצלנו כמה פעמים."
"היא גם חברה של רוז," אמר הוגו. "גם אצלנו היא הייתה."
"טוב, מישהו מכם ראה אותה?" שאלתי בחוסר סבלנות.
"כן. הייתי קודם בספרייה כדי לקחת ספר שהייתי צריכה לשיעור שיקויים,  ובדיוק כשיצאתי משם היא נכנסה. זה היה לפני עשרים דקות בערך." המנומשת אמרה.
"טוב,  תודה." אמרתי.
קלואי, רוז ואני עלינו למעונות.
"אם זה היה לפני עשרים דקות, היא אמורה להגיע לפה עכשיו בערך." רוז אמרה.
"כן, כמה זמן כבר אפשר להיות בספרייה." אמרתי.
קלואי התיישבה על המיטה שלה.
"רוז, אשלי." היא אמרה. התיישבנו לידה. "אתן חושבות שהוא צודק?"
"מי?" שאלנו.
"סקרופיו." היא אמרה בשקט.
"לגבי מה?" רוז שאלה.
"נו.. אתן יודעות. לגבי אלבוס ואמה..." היא מלמלה.
אני ורוז החלפנו מבטים.
"לא. לא נראה לי." אמרתי.
"אמה לא הייתה עושה את זה. היא גם לא אוהבת אותו." רוז אמרה.
"ומה אם הוא אוהב אותה?" כמעט ולא שמענו את קולה השקט של קלואי.
לפתע אמה נכנסה לחדר. "מי אוהב את מי?" 

הפרק הקודם		הפרק הבא