מסעותיו של אוליבנדר

אוליבנדר שלף את שרביטו בלי היסוס או רטיעה והתכונן למתקפה משתקת, הוא החל לומר את הקללה אך קטרינה הקדימה אותו.
בעודו אוליבנדר נהדף באוויר לעבר הסלע הקרוב הוא הטיל לחש ריפוד כדי שלא ישבור חלק בגוף.
לאחר מכן הוא התחמק מקללה נוספת של קטרינה וצעק "שתק !" קטרינה נהדפה ונחבטה בעץ הצינית הזקן.
בעודה מנסה לחזור להכרה אוליבנדר ירה לעברה קללה נוספת, אך היא פשוט עברה דרך הגוף של קטרינה.
אוליבנדר ניסה קללה שונה, אך גם היא עברה דרך קטרינה, כאשר קטרינה חזרה להכרה, היא הבינה את יתרונה והשתמשה בלחש ריחוף ואז שיתוק, והקפיאה את אוליבנדר באוויר.
את השניות הבאות התקשה אוליבנדר לזכור, הוא רק זכר את הצעקה של קטרינה ואת נפילתו למי הביצה...

כעבור כמה רגעים, התבהר לו היכן הוא נמצא.
לא ביער החשוך, מלא הטחב ועצי הצינית. הוא היה במקום בהיר ונקי, ולידו עמדה, קטרינה ? "קטרינה ? למה את כאן ? חשבתי שאני מת..."
"אתה מת, אבל לא יכולתי לנשוא את המחשבה שהרגתי את אהובי, אז הרגתי את עצמי."
"למה ? את יכולת להמשיך לחיות..."
"חיים ? למצב שהייתי בו אתה קורא חיים ?!" במשפט הזה קטרינה כבר התעצבנה.

לפתע אוליבנדר מצא את עצמו נאבק בתוך המים על נשימתו, הוא הטיל לחש אילם שיוציא אותו מהמים הבוציים ומצא את עצמו מול פנייה של קטרינה, במצב שהייתה בו כשהם נלחמו אחד בשני.
בעודו באוויר אוליבנדר ירה את לחש ה 'רדוקטו' וזה פגע בקטרינה והיא שוב איבדה את הכרתה ונחבטה בעץ.
כעבור מספר שניות אוליבנדר לקח את גופה של קטרינה והניח אותו בזהירות במים.
הוא שרף את גופתה והטביעה את העפר.

לאחר שעה, בה אוליבנדר ישב והסתכל על המים, הוא נזכר לשם מה הוא בכלל ביער הזה.
הוא קם, הסתובב והתקדם לעבר העץ, דבר אחד הוא למד מקטרינה במהלך השיחה שלהם. לא להקשיב לעץ !
הוא פסע לעבר הענף הישר ביותר וגדע אותו בעדינות וביעילות רבה.
אוליבנדר יצר גשר נוסף ומיהר לצד השני. עברתי את זה. השגתי את השרביט השני בכוחו לשרביט הבכור.

בעודו מרחף על מטאטא המסע שלו לעבר סמטת דיאגון, לחנותו אוליבנדרס הוא חשב מאיפה הוא ישיג את הנוצה של עוף החול.
בדרך הוא ראה איש זקן ביותר ואומלל המנסה ליצור מעבר מעל נהר רחב אימתני.
הוא ירד מהמטאטא שלו ויחד עם הזקן הם יצרו גשר מסלעים, שהיה יציב ובטוח.
לאחר שעזר לזקן לעבור את הגשר הזקן פתח את פיו ושאל "מה תרצה בתמורה ?"
"בתמורה למה ?" שאל אוליבנדר.
"בתמורה לעזרתך, לא הייתי יכול בלעדיך.
"תגיד לי במה אתה עוסק."
"אני יצרן שרביטים" ענה אוליבנדר בתמיהה.
"הרבה זמן שלא פגשתי יצרן שרביטים..." אמר הזקן בקול החורק והאיטי שלו.
"אני בטוח שתרצה זיכרון טוב..." המשיך הזקן.
"הוא עוזר לכל יצרן !" הגביר הזקן את קולו.
"כן, אני בטוח שלא יזיק זיכרון טוב יותר..." ענה אוליבנדר בצניעות.
"אוהו, אתה צריך ! אז הנה" הוא הניף את שרביטו לעבר אוליבנדר ואוליבנדר חש תחושה שלא חש מעולם.
הוא הרגיש איך הדם מתחיל לזרום לכל חלקי מוחו, המוח שלו פיענח הרבה יותר דברים, כלומר: הוא יכול היה לראות מעבר לדברים, רק אם רצה בכך, והוא לא חייב היה להשתמש בכישוף !
זו הייתה תחושה מדהימה.
ואוליבנדר שם לב שהוא מתחיל לזכור יותר דברים. חבל שלא נפגשתי עם הזקן לפני שנכנסתי למי הביצה הללו, הייתי יכול לזכור מה קרה שם...

אוליבנדר הודה לזקן והמשיך במסעו לסמטת דיאגון, אך בדרך הוא נתקל בעוד אנשים, צעירים יותר מהזקן, חזקים יותר מהזקן, והרבה יותר רעים ממנו...

מקווה שתאהבו, ולתגובות: אני בן, לא בת... אגב תגובות, אני אשמח אם יהיו הרבה כאלה...

הפרק הקודם