אז מה אם קוראים לי מאלפוי?!

 באחד הימים בשבוע השני ללימודים הגיע לוציוס מאלפוי מחבר המנהלים של הוגוורס לבית הספר.
לפני שיעור שיקויים הארי רון הרמיוני ואנבל פגשו בו.
"אז פגשתי את לבנדר והיא כולה בוכה..ואז אני עושה לה "מה קרה" והיא מתרחקת ובוכה..חח..היא כזאת טיפשה..היי בלה זה לא אבא שלך?"אמר רון והלך צעד אחורה
"מי?כן.."צחקה אנבל ורצה אל לוציוס
"אנחנו מחכים לך כאן."
אנבל דיברה עם אביה במשך 10 דקות ולאחר מכן חבריה והיא פנו לכיתה.
"מדוע איחרתם?!"שאל סנייפ
"אה..אבא פה היום..אז דיברנו..זה בסדר נכון?"אמרה אנבל בקול מתוק
"כן בטח.מה שלומו?"
"בסדר כרגיל."אמרה אנבל ודראקו הסתובב להביט בה
"הוא פה?"
"כן."
"פרופסור אני יכול ללכת אל אבי?זה יקח 4 דקות."
"כן."
דראקו יצא מהכיתה.
"מדוע אתם איחרתם?!"
"חיכינו לאנבל."
"זה לא תרוץ.יש לכם עונש."
***
אחרי השיעור במועדון גריפינדור.
"יו! אני שונא את סנייפ."
"גם אני.איך אנבל לא אמרה לו כלום...נשארנו בשבילה."
"נו גם כן היא מאלפואית למה ציפית הארי."
"נו רון זאת חברה שלך."
"לא.אנחנו גמרנו.אני לא יוצא אם מלפואית דוחה.היא צריכה להגיד תודה שאנחנו איתה בכלל."
רעש ספרים נופלים היה ליד רון,אנבל הייתה לידו.
"אני רק צחקתי בלה.."
"כן?!אתה לא מבין כמה אני אסירת תודה שאתה איתי."
"נו בלה..."
"לא...לך ממני.אבא שלי צודק.אני סתם מבזבזת עליכם את הזמן שלי."
היא יצאה בסערה גדולה.
***
אנבל ישבה ליד האגם,בוכה.
בדיוק באותו הרגע עבר שם דראקו עם קראב וגוייל.
"רגע."אמר להם "יש פה משהו מוזר."
הוא פנה אל הילדה הבוכה.
"אנבל?!"שאל מופתע
"דראקו."היא נעמדה מולו,מניחה עליו את ראשה,נותנת לדמעותיה להכתים את חולצתו היקרה.

הפרק הקודם		הפרק הבא