כולם יחד

בס"ד

הפאנדומים המשתתפים בפרק: דוקטור הו, הארי פוטר, משחקי הרעב, ספטימוס היפ, פרסי ג'קסון

"אוי, רון, אתה תאהב את הדוקטור!" אמרה הרמיוני לבעלה זה שנים, רון וויזלי. שניהם עמדו בטוטנהם קורט כמו שהרמיוני סיכמה עם הדוקטור לפני שנים רבות כל כך.

"את בטוחה שלא דמיינת את כל זה, הרמיוני?" שאל רון בקוצר רוח. הוא היה מאוד לחוץ בהתחשב בעובדה שהשאיר את שני ילדיו שלו ושל הרמיוני אשתו אצל האדם היחיד שהיה פנוי לטפל בהם - ג'ורג' וויזלי. בגרך כלל ג'ורג' היה האדם האחרון שכדאי להשאיר אצלו ילדים למשמורת. פעם אחת ג'ורג' שמירטף על אחיינו של רון, ג'יימס פוטר שהיה ילד קטן וביישן. אך מאז אותו שמירטוף ג'יימס לא חזר לאיתנו והפך לילד שובב ביותר עד עצם היום הזה. זה גם היה לא אחראי מצד הרמיוני להשאיר אותם אצל ג'ורג', אבל היא כל כך התעקשה... זה היה מוזר.

כשהטארדיס הופיעה פתאום הרמיוני אמרה לרון: "לא, לא דמיינתי את זה, בוא ניכנס פנימה!"

"וואו!" הייתה המילה הראשונה של רון כשראה את הטארדיס מבפנים, "זה כמו חדר הנחיצות!"

"לתגובה הזאת לא ציפיתי, אתה מקורי כמעט כמו קלרה אוסוולד," אמר הדוקטור.

"כמו מי?" שאלה הרמיוני.

"זה לא משנה," אמר הדוקטור, "ואני סומך עלייך שבעלך הוא לא מרגל דאלקי או משהו..."

"מי זה הזקנצ'יק?" שאל רון והצביע על הדוקטור שהזעיף פנים.

"זה הדוקטור, רון..." לחשה הרמיוני.

"אה!" אמר רון וניגש לדוקטור.

"ברכות לפגוש אותך!" הוא אמר לדוקטור לאט וברור ולחץ את ידו בחום, "פנינו לשלום מכל כדור הארץ!" הוא הוסיף בליווי תנועות ידיים.

"מה הדביל עושה?" שאל הדוקטור בכעס והרמיוני גררה את רון משם.

"בכל מקרה," המשיך הדוקטור, "פיטה וקטניס כבר פה."

הרמיוני ראתה את שניהם בצד הטארדיס יושבים מבוהלים.

"מה יש לשני אלה?" שאל רון.

"אוי, שלא נדע," אמר פיטה, "השארנו את הילדים שלנו אצל סיי 'שומן' שתשמור עליהם. כל כך-"

"-לא אחראי," השלים אותו רון.

"אבל היי!" זרחה הרמיוני, "הדוקטור יחזיר אותנו בדיוק בזמן, נכון? זה יהיה כאילו מעולם לא נעלמנו!"

"נכון," אמר הדוקטור, "אם הטארדיס שלי לא תאכזב אותי..."

הדוקטור משך בכמה מתגים והם זזו משם מאושרים, חוץ מהדוקטור שנראה זעוף. קטניס הביטה בדוקטור בחשד.

"מה יש לך? מה אתה כל כך כועס?" היא שאלה אותו.

"הטארדיס לא הביאה אותנו לאן שהנחיתי אותה!" הוא ענה בזעם.

"אז איפה אנחנו?" קטניס שאלה.

"אני לא יודע..." ענה הדוקטור. הרמיוני רצה ופתחה את דלת הטארדיס. מסביבה היא ראתה רק שמיים. אבל מתחתיה היה...

"אההה!!!" היא צרחה בבהלה.

"אההה!!!" נשמעה צרחה אחרת מבחוץ.

"אנחנו רוכבים על דרקון!" הרמיוני הוסיפה לצעוק.

"ספטימוס! יש פה פולשים!" צעקה נערה עם צמה בלונדינית ארוכה שרכבה על הדרקון יחד עם כמה אנשים שלבשו בגדי קוסמים אותנטיים שהרמיוני לא ראתה זה זמן רב (חוץ מנער אחד שנראה כמו זאב).

"איך פולשים? אנחנו על להביור..." אמר אחד מהאנשים שרכבו על הדרקון ששמו כנראה היה ספטימוס. הוא ישב בקדמת הדרקון ונראה היה כאילו שלט במעופו.

"דוקטור!" צעקה הקמיוני, "לאן הבאת אותנו!"

"אני לא יודע!" אמר הדוקטור, "זוזו מדרכי!" ויצא מהטארדיס בסערה.

ספטימוס שישב בראש הדרקון הסתובב בפליאה.

"היי!" נער שנראה כמו גרסה מבוגרת של ספטימוס עצר את הדוקטור, "מה אתה עושה?"

הדוקטור הוציא אצ הנייר העל חושי מכיסו והראה אותו לנער שהחוויר.

"מה יש, ניקו?" שאלה נערה שחורת שיער שרכבה על הדרקון.

"זה מכתב ממרסיה, היא רותחת מזעם," ענה ניקו. הרמיוני, רון, קטניס ופיטה נראו מבולבלים לחלוטין אבל הדוקטור נראה שקול ואמר: "ואם אתם רוצים שלא תכעס, ספרו לנו מיד למה אנחנו פה!"

"רגע," אמר הנער ששמו כנראה היה ניקו, "אתה רוצה לומר לי שאתה לא יודע למה אתם כאן?"

"אל תאמין להם, ניקו," אמר ספטימוס בהיסח הדעת, "יכול להיות שזה משהו שנשאר מהסירנא או מטינאוס שנוק."

"דרקון... דרקון..." מלמל הדוקטור, "אין מצב ש... אתם לא חצויים, נכון?"

"אנחנו לא מה?!" שאלה הנערה עם הצמה הבלונדינית, "נער הזאב, תשמור עליי!"

הנער הזאבי הביט בדוקטור וחבריו מבמט עוין.

"בסדר, בסדר, אתם לא," אמר הדוקטור, "בחיי שאין לי מושג."

"אז איך יש לך מכתב ממרסיה?" שאלה נערה שחורת השיער.

"תראה לי את זה," אמר נער הזאב וחטף את המכתב מידו של הדוקטור, "זה ריק! אין פה כלום!"

"מה?!" נדהם הדוקטור, "איך?!-"

"אה, הוא מכשפה לבנה," הסביר ניקו.

"טוב, אני לא יכול עם המשוגעים האלה, בוא נלך כבר," התלונן רון מתוך הטארדיס.

"אני לא יכולה איתם, בוא נגיע כבר הביתה," אמרה הנערה עם הצמה הבלונדינית.

"אנחנו לא יכולים ללכת," אמר הדוקטור, "הטארדיס הובליה אותנו לכאן מסיבה מסוימת!"

"רגע," אמר פיטה ויצא מהטארדיס גם הוא, "אנחנו רצינו להגיע למחנה. לאן אתם מגיעים?" הוא שאל את רוכבי הדרקון.

"לארמון," ענו כולם יחד.

"יופי, לפיתה יש יותר שכל מלך, פיטה," זעף רון.

"רון!" נזפו בו הדוקטור והרמיוני.

"טוב, מה אתם רוצים ממני, שניכם," התלונן רון מתוך הטארדיס.

"טוב, היה נחמד לפטפט אבל זה לא נראה כאילו יש לנו באמת מה לעשות פה," אמר הדוקטור, "אולי אנחנו באמת פה בטעות."

הדוקטור וחבריו נכנסו לטארדיס ונסעו הלאה משם.

"רואה? בסוף סתם דאגנו," אמרה הנערה שחורת השיער לספטימוס.

"לא יודע, ג'נה," הוא ענה לה, "אני כבר לא בוטח באף אחד..."

הפעם הטארדיס הגיעה למקום הנכון. הדוקטור יצא מהטארדיס ואחריו רון, הרמיוני, קטניס ופיטה שהתקדם בזחיחות.

"עצור!" צעק הדוקטור ופיטה נעצר, קצת לפני עץ חשוד.

"חכו כאן," אמר הדוקטור, "הרמיוני, תני לי מים."

הרמיוני שלפה שרביט. "אגואמנטי," היא אמרכ ומים החלו לנזול ממנו. הדוקטור הוציא מכיסו מטבע מוזהב, מלמל משהו על איריס היקרה אלת הקשת בענן וזרק את המטבע לעבר שבירת האור שנוצרה כתוצאה מהמים. מיד הופיע שם מעין מסך שבו הופיע אדם מזוקן הנראה כבן ארבעים.

"שלום," המזוקן אמר, "אנחנו מכירים?"

"כירון," אמר לו הדוקטור, "זה אני, הדוקטור!"

"אה, דוקטור," כירון אמר וחייך, "אני רואה שהתחדשת..."

"כן, זה קרה לפני כמה שנים, באמת זמן רב שלא דיברנו!"

"יופי," צחק כירון, "מה שלומך?"

"קיבלתי... הודעה..." אמר הדוקטור, "אני צריך שתבוא לראות אותי.

"איפה אתה נמצא?" שאל אותו כירון.

"ממש בכניסה למחנה, והבאתי איתי כמה חברים," ענה הדוקטור.

"אם החברים שלך הם לא מפלצות הם יצליחו להגיע אל המחנה," אמר כירון במשיכת כתפיים, "היכנסו ותגיעו למשרד שלי!"

"בסדר, כירון, אנחנו באים," אמר הדוקטור והשיחה התנתקה.

הרמיוני, פיטה, קטניס ורון הביטו בבלבול בדוקטור.

"אני אסביר לכם בדרך," אמר הדוקטור, "ועכשיו היכנסו מהר לטארדיס, אנחנו נוסעים לכירון."

הארבעה נכנסו לטארדיס יחד עם הדוקטור ונסעו מרחק די קצר לעבר משרדו של כירון שבתוך המחנה. בינתיים הסביר להם הדוקטור הכל על מחנה החצויים, דבר שרק בלבל אותם יותר...

הפרק הקודם