לילי אוואנס-סנייפ

בס"ד

אזהרה!
בפרק זה יש תיאור קצרצר של אלימות פיזית, שורה ולא יותר
הקריאה על אחריותכם בלבד 

לילי צורחת. הארי בוכה. סוורוס צועק. סיריוס מזרז אותם. לא היו פחות חפוזים ולחוצים אולי הם היו מספיקים להגיע לאופנוע של סיריוס ולנוס משם לפני שוולדמורט הגיע למכתש גודריק ופתח את דלת הבית בסערה.

"תנו לי את הילד!" הוא צעק.

"לילי! הוא כאן!" צעק סוורוס. סיריוס שלח קללה ממיתה לעבר וולדמורט אך כשזו פגעה בו היא התפוגגה והתאיידה באוויר.

"הא הא! בלק! באמת חשבת שלאדון האופל אין הגנה נגד הקללה הזאת?! יש לך קצת מה ללמוד מאחיך הצעיר, רא"ב..." וולדמורט אמר באיבה ושלף את שרביטו לעבר סיריוס.

"חבל לשפוך כך דם טהור..." הוא אמר, "אני אהרוג את שני ההורים של הילד ואז את הילד עצמו, השלושת-רבעי בוצדמי הזה, שחושבים שהוא מסוגל להרוג אותי!" זעף וולדמורט והסתער לתוך הבית. הוא עבר בין כל החדרים בזה אחר זה אך לא מצא איש. הוא לא ראה את האבא חצוי הדם או את האמא הבוצדמית. נשאר רק חדר אחד נעול...

"אלוהומורה!" הוא צעק ופתח את הדלת. נשמעה צרחה מתוך החדר והוא הסתער פנימה.

"לילי! סוורוס!" סיריוס המבוהל צעק ונכנס לתוך הבית. הוא התחיל לשוטט בין החדרים כדי למצוא אותם.

ואז הוא שמע את הארי בוכה מתוך החדר בו וולדמורט היה. זהו, זה אבוד. וולדמורט עומד להביס את הילד מהנבואה ואין כל דרך לעצור אותו.

רגע, אם הוא שומע את הארי בוכה משם, אז איך הוא שומע אותו גם מהמטבח? סיריוס ניגש למטבח בחשש והרגיש יד אוחזת בעקבו.

קירות החדר הכחולים ושידת ההחתלה המכושפת לא עניינו את וולדמורט. הוא הסתער על מיטת התינוק ממנה שמע צרחות של תינוק שקורא להוריו, התכופף פנימה בעודו שולף את שרביטו ו--

"מה?" הוא קרא בבלבול. בתוך מיטת התינוק היה פטרונוס קטן וזוהר של עופר צעיר שהשמיע קולות יבבה.

"ככה לשטות באדון האופל?!" וולדמורט צעק באיבה, "רדוקטו!" הוא קרא ומיטת התינוק נופצה לרסיסים.

"חשבתי שלא להרוג אתכם, אבל אתם ביקשתם זאת..." הוא אמר.

הוא הרים את ראשו במהירות ובאותו זמן לילי שעמדה מאחוריו ניצלה את התנועה הלא זהירה של וולדמורט וחבטה על ראשו במחבת עבה ממתכת קשה.

וולדמורט צנח מטה בעיניים מזוגגות, חסר הכרה.

"חשבתי שלא להכות אותך, אבל אתה ביקשת זאת..." לילי אמרה בחיוך. התכנית שלהם עבדה איכשהו למרות שהם תיכננו אותה באותן שניות בודדות ממתי שסוורוס העיר אותה ועד שוולדמורט הגיע, אבל זה פעל. סוורוס היה הבחור החכם ביותר שהכירה ואף אדם אחר לא היה חושב על כזאת תכנית.

"מזל שיש לנו הורים מוגלגים, סוורוס," לילי אמרה כשפנתה לעבר המטבח שהיה מקום מחבואם של סוורוס והארי (וגם של סיריוס שהצטרף אליהם לאחר שסוורוס תפס את קצה רגלו), "קוסמים מעולם לא היו חושבים על נשק מוגלגי שכזה."

"כי אם אי אפשר להרוג אותו בקסם, אפשר להשתמש בדברים שהם לא קסומים," סוורוס אמר והארי זחל לעבר חדר השינה ההרוס שלו כדי להכות את וולדמורט עד זוב דם בעזרת המחבת שלילי השאירה על הרצפה. הוא אף הוסיף לו נשיכה עסיסית באוזן, שידע לו לפעם הבאה! פעולותיו של הארי גרמו לסיריוס שהיה עד לכל המקר לצחוק בפראות ולספר ללילי וסוורוס על מעלליו של בנם.

"לאן אתה לוקח אותנו, בלק?" שאל סוורוס כשישב מאחורי סיריוס על האופנוע. לילי החזיקה את הארי בכח וישבה בסירה הצמודה.

"למקום הבטוח ביותר שאני יכול לחשוב עליו, הוגוורטס," סיריוס ענה להם.

לאחר כמה שעות עלה השחר. בשעות הבוקר המאוחרות הם כבר הגיעו למדשאות הוגוורטס סיריוס הנחית את האופנוע שלו באלגנטיות בסמיכות לאגם הגדול. את פניהם קיבל אלבוס דמבלדור המנהל.

"לילי, סוורוס, הארי! אני כל כך שמח לראות אתכם בריאים ושלמים!" אלבוס אמר להם באושר. סיריוס כיחכח בגרונו.

"כן, סיריוס, גם אותך אני שמח לראות," דמבלדור הוסיף בצחקוק קל, "מה קרה שם?"

הם סיפרו לו כיצד התמודדו עם וולדמורט. דמבלדור התעניין בסיפור.

"הארי הקטן הרביץ לוולדמורט?" הוא שאל.

"היית חייב לראות את זה, דמבלדור!" סיריוס התלהב, "ילד בן כמעט שנה מרביץ לאדון האופל עם מחבת! זה היה גדול!"

"כן, אני מתאר לעצמי," דמבלדור אמר, מהורהר. "בשלב מסוים אוכלי המוות של וולדמורט ימצאו אותו שם ויטפלו בו, אך אין לדעת מה תהיה ההשפעה של המכות האלה של הארי או של הנשיכה. הרי בכך שוולדמורט בחר בהארי ולא בנוויל בנם של הלונגבוטומים זה אומר שהנבואה מיוחסת להארי כרגע."

"מה? להארי?" שאלה לילי בשעשוע, "הוא הביס את אדון האופל עם כמה מכות של מחבת?"

"ונשיכה באוזן!" הוסיף סיריוס בהתלהבות.

"אמרתם שהוא היכה אותו עד זוב דם. קצת לא חינוכי לטעמי, אבל זה קרה," אלבוס אמר, "ובכך שוולדמורט בחר בהארי הוא העניק לו כח גדול ומשמעותי שוולדמורט היה יכול רק לחלום עליו. כי כעת, כשהנבואה מתייחסת להארי בוודאות, יש לו היכולת להביס את אדון האופל באיזשהו שלב בחייו."

"ועד אז? נמשיך לחיות בפחד?" סוורוס שאל.

"רגע, סוורוס, אתה מקדים את המאוחר," ענה דמבלדור, "מכיוון שהארי כל כך חזק ובכל זאת מדובר במכות ממחבת, מהלומות קשות יותר מאשר מאה  לחשי 'שתק', ייתכן שזה הביא לתוצאות בלתי הפיכות עבור וולדמורט. ייתכן שהוא איבד את הכרתו לזמן ממושך. כמובן שהכל זה השערות בלבד, ואין לדעת מה יקרה כשאוכלי המוות ימצאו אותו ויטפלו בו, אך זהו אכן תרחיש אפשרי!".

לילי, סוורוס וסיריוס בהו בדמבלדור בהלם. האם ייתכן שאדון האופל הובס? האם ייתכן שהארי הקטן, שכרגע עסוק בירידה מהידיים של לילי, זחילה לעבר דמבלדור ומשיכה בגלימתו הסגולה, הביס את וולדמורט בכך שחבט על ראשו מיוזמתו? הרי זה לא היה חלק מהתוכנית, זה היה לגמרי במקרה...

חלפו מספר שעות במהלכם לילי, סוורוס וסיריוס נשארו יחד עם הארי במדשאות והמתינו להודעה נוספת. בינתיים, גל מעצרים גדול של אוכלי מוות החל פתאום. ההגנה ששרתה עליהם עד אז נעלמה כלא הייתה. כמה אוכלי מוות טענו שהיו תחת קללת אימפריוס כשפעלו, או שפעלו מתוך חוסר ברירה, וחלק התאבדו או נכנסו לאזקבאן בגאווה. לדאבונם של לילי וסוורוס, גם סיריוס נלקח לחקירה בעקבות מותו של פיטר פטיגרו.

"אבל הוא היה מהרעים, כאילו! זה היה הכרחי להרוג אותו!" טען סיריוס כששני הילאים גררו אותו בכח משטח הוגוורטס.

"את זה תספר בחקירה שלך, חבוב!" אמר לו אחד ההילאים הגברתנים.

לילי וסוורוס הביטו בנעשה מחובקים כשלצידם העגלה של הארי שישן בתוכה.

"הוא יהיה בסדר," לילי אמרה לסוורוס, "יש לו נטייה להחלץ מצרות. רק שהוא ניתב אותה לחיוב, בניגוד לחברו הטוב לשעבר..."

"אוי, לילי שלי," סוורוס אמר לה כשידו מלטפת את גבה, "לו היית נופלת לחיזוריו של הפוץ ההוא, ג'יימס פוטר, לא היינו פה ביחד..."

"לו הייתי עם הנחש הבוגדני ההוא לא היינו חושבים על לחבוט באתה-יודע-מי עם מחבת," צחקה לילי והשניים התנשקו.

"אני לא רוצה פה להרוס לכם וזה, אבל דמבלדור כבודו רוצה שתיגשו אליו מיידית," נשמע קולו הפתאומי של האגריד. סוורוס קפץ בבהלה ולילי צחקה.

"האגריד, שכחנו שאתה פה!" לילי אמרה.

"אה, אני פה בסדר, העיקר שאתם בריאים ושהארי הקטן הוא פה בסדר," האגריד אמר, "אפשר לראות אותו?"

"הוא ישן," העיר סוורוס אך לילי הוציאה את הארי בעדינות מעגלתו והראתה אותו להאגריד.

"אוי, הוא כזה פצפון מתוק!" האגריד התמוגג, "ועכשיו רוצו לדמבלדור כבודו! אני אשגיח על הארי!"

"אהה..." החל לומר סוורוס. הוא לא בטוח שזה רעיון טוב כל כך.

"תודה האגריד," לילי החליטה, "אנחנו מאוד מעריכים את זה. בוא, סוורוס!"

והשניים הלכו משם יד ביד לעבר משרד המנהל, שם חיכה להם אלבוס דמבלדור ולצידו ניירת גדולה.

"שלום לכם, הזוג סנייפ!" דמבלדור אמר באושר. "וולדמורט איננו!"

"הוא מת?!" שאלו לילי וסוורוס בתדהמה.

"קשה לומר שהוא מת," דמבלדור היסס, "אבל הוא יצא מכלל פעולה. את זה אני יכול לומר לכם בוודאות."

סוורוס ולילי נראו מבולבלים.

"הוא איבד את כוחותיו ונעלם. אף אחד לא יודע מה בדיוק קרה לו אבל הוא חלש מכדי להמשיך. הוא התקלקל," דמבלדור אמר ולילי וסוורוס צחקו. לילי דמיינה את הטלוויזיה הישנה שהייתה בבית הוריה שהתקלקלה מדי פעם ואז דמיינה את וולדמורט כשעיניו משקפות את אותו שלג טלוויזיוני שנראה בטלוויזיה מקולקלת.

"אי אפשר לתת לו כמה מכות בצד כדי לתקן אותו?" לילי שלה והשלושה החלו לצחוק.

"אז אחרי שהתמונה הובהרה," דמבלדור אמר, "והבנו שלתקופה הקרובה לפחות אין יותר וולדמורט ואוכלי מוות, ניגש לעניין. ביתכם הרוס כליל, כנראה עבודה של אוכלי המוות שביקרו שם. ועכשיו כשאין לכם איפה לגור ואין צורך במסדר עוף החול, אני רוצה להציע לכם משהו מעניין."

סוורוס הביט בניירת שהייתה מונחת על שולחנו של דמבלדור.

"אני רוצה להציע לכם לגור בהוגוורטס ובתמורה לעבוד כאן בתור מורים. אני מסכים לקבל אתכם ללא מבחן למקצועות בהם אני חושב שתהיו כשירים ללמד. מה דעתכם?" דמבלדור שאל.

לילי וסוורוס החליפו מבטים.

"תצאו להתייעצות קלה. אני אתן לכם ללון כאן הלילה, אבל מחר אני רוצה תשובה." דמבלדור אמר להם והם יצאו משם בחזרה להארי שהשתעשע עם החבר החדש והשעיר שלו, האגריד. את הלילה הם בילו בחדר המועדון של גריפינדור שהיה ריק לרגל חופשת הקיץ. המקום עורר בלילי רגשי נוסטלגיה ובסוורוס תחושת אתה-לא-רצוי-כאן, אבל הנוכחות של לילי ושל הארי הרגיעה אותו.

הבוקר עלה ולילי וסוורוס ניגשו לדמבלדור כשבפיהם תשובה החלטית. הם פתחו בעדינות את דלת המשר וראו את דמבלדור יושב שפוף בכסאו.

"מה קרה, אלבוס?" שאל סוורוס בדאגה. דמבלדור, בתגובה, הביא להם את עיתון הנביא היומי מאותו הבוקר. הכותרת הראשית בישרה על היעלמותו של וולדמורט והחזרה לשגרה בכל העולם, אך ידיעת המשנה היתה קודרת בהרבה:

"הפעולה האחרונה של אוכלי המוות" נכתב שם. לילי וסוורוס קראו את כותרת המשנה של הידיעה:

"רגע לפני שנלקחו לאזקבאן, הספיקו שני אוכלי המות האחרונים שוטרם נתפסו, רודולפוס ובלטריקס לסטריינג', לבצע פעולת נקם: אמש בשעת לילה מאוחרת פרץ הזוג לבית משפחת לונגבוטום ועינה קשות את אליס ופרנק לונגבוטום. הזוג לסטריינג' נלקחו לאזקבאן ואילו הזוג לונגבוטום הובהלו לבית החולים על שם הקדוש מנגו להערכת מצבם. אימו של פרנק, הגברת אוגוסטה לונגבוטום, בראיון בלעדי על פרטי המקרה ועל גורל בנם יחידם של פרנק ואליס, עמ' 4-5".

"הם מעורערים קשות," דמבלדור אמר חלושות, "כרגע נוויל נמצא יחד עם סבתו. הוא בגיל של הארי שלכם. אין לדעת מה יהיה עם ההורים שלו, הם עשויים להיות מטופלים שם לנצח..."

"אלבוס..." לילי אמרה חלושות.

"אני מצטער, רציתם לספר לי משהו?" הוא שאל אותם.

"רצינו לומר ששקלנו את הצעתך בחיוב ואנו נענים לה," אמר סוורוס.

"יופי," משך דמבלשור באפו, "אז ניגש לעבודה. לפחות הם חיים, ולפחות מי שעינה אותם נמצא עכשיו בכלא... לא הייתי צריך לבטל את הסוד ישר כשגיליתי שוולדמורט איננו..."

"אתה לא אשם, אלבוס, אף אחד לא ידע שזה מה שעומד לקרות," לילי אמרה לו.

"בסדר," דמבלדור התעשת וניגש לניירת שנחה על שולחנו. "אם תוכלו לחתום על הטפסים האלה זה יהיה נהדר, כל מיני דברים לצרכי מס וטופס עובד-מעביד וחוזה של אגף החינוך ושל אגף התעשייה והתעסוקה ורישום בטאבו שאתם גרים כאן ועוד כל מיני בירוקרטיה," נאנח דמבלדור, "ובזמן שאתם חותמים..." הוא הגיש להם שני עטי נוצה והם החלו לעלעל במגוון גליונות הקלף ולמלא את פרטיהם במקומות המיועדים לכך, "אני אספר לכם שפרופסור הוראס סלגהורן יצא לגמלאות ושמי שהיה המורה להתגוננות מפני כוחות האופל... הם מתחלפים כל כך מהר, שככה יהיה לי טוב... בכל מקרה גם הוא איננו. לכן אני רוצה שתאיישו את המשרות האלה."

"חשבתי שהתגוננות מפני וכו' זה מקצוע מקולל?" שאל סוורוס בעודו חותם על טופס ביטוח כלשהו.

"וולדמורט קילל אותו, אבל כשאין וולדמורט אין קללה, נכון? וחוץ מזה, הברכה שאתם מביאים לנו תפצה על הקללה, אני בטוח," דמבלדור המשיך. "בכל מקרה, מן הסתם הנסיך חצוי הדם ילמד שיקויים, לא ככה?" הוא שאל וסוורוס צחק במבוכה.

"ומי שניצחה את אדון האופל במחבת יודעת דבר או שניים על המכ"ה, נכון?" דמבלדור שאל בקריצה.

"מה, מכת מחבת?" שאלה לילי.

"ראשי תיבות של התגוננות מפני כוחות האופל, את התגוננת מפני כוחות האופל במכה אז זה הולם אותך, לילי," דמבלדור ענה והשלושה צחקו בקלילות.

"לי זה מתאים," ענתה לילי.

"הולם אותנו," הסכים סוורוס.

דמבלדור חייך. "אז ברוכים הבאים להוגוורטס, פרופסור סנייפ וסנייפ. הוגוורטס צריכה להיות ערוכה לקראת שני פרופסורים בעלי אותו שם משפחה, זה קצת יבלבל. אה, וגם לתינוק! מעולם לא היה תינוק בהוגוורטס, זה יעשה הרבה אושר בלי ספק!" צהל דמבלדור. "אפרופו תינוק," הוא שאל, "איפה הארי?"

"משחק עם האגריד החבר החדש שלו," לילי אמרה.

דמבלדור צחק. "יופי, אז באחד בספטמבר תתחילו לעבוד פה. ניתן לכם משרד משותף, מה אתם אומרים?"

"אנחנו נשפר אותו כך שיתאים לשנינו יחד ולכל אחד לחוד," סוורוס ענה.

"נהדר!" דמבלדור קרא, "ברוכה הבאה להוגוורטס, משפחת סנייפ!"

ג'יימס פוטר ישב בתאו שבאזקבאן. אמנם וולדמורט לא סייע לו, אך הוא עוד ימצא דרך להרוג את לילי, סוורוס והארי... הרי הוא אנימאגוס לא רשום ולכן הוא אסיר באגף הרגיל ולא באגף האנימאגים, לכן הוא יכול לברוח בקלות... אבל כרגע זו תקופה רגישה, עדיף לחכו כמה שנים עד שהמצב ירגע...

קוראים יקרים

אני חייב לשתף אתכם במשהו. כשפרסמתי את הפאנפיק הזה אחת השאלות הגדולות ביותר הייתה איך לקרוא לו. בסוף נתתי לו את השם שיש לו כרגע, למרות שאני חושב שהשם "הארי סנייפ" יהלום אותו יותר. אבל אני לא בטוח עד כמה זה נכון. וכאן אני נעזר בכם, קוראים אהובים שלי. איזה שם יותר מתאים לדעתכם? איזה שם יותר טוב? "לילי אוואנס-סנייפ"? "הארי סנייפ"? אולי בכלל שם אחר? כתבו לי בתגובות כאן למטה!

תודה :)

הפרק הקודם		הפרק הבא