שיער ג'ינג'י בוהק

לילי שכבה ערה כל הלילה. היא עשתה נכון כשהסכימה לו? אולי היא בכלל לא הייתה צריכה להסכים?

"טוב, אבל הוא איים להשקות אותך בשיקוי אהבה," אמר קול קטן והגיוני במעמקי מוחה. "וזו כבר סיבה להסכים לו, מהגנה עצמית."

"אבל הוא סקורפיו מאלפוי." אמר אותו קול קטן ועיקש. "הוא הבן של דראקו מאלפוי. הוא הנכד של לוציוס מאלפוי, שהיה אוכל מוות. זה היה נכון להסכים לו?

"הוא סקורפיו מאלפוי," הסכים הקול הראשון וההגיוני. "והוא הבחור הכי מושך בשכבה. למה להתייחס למה שסבא שלו עשה? הוא הציע לך חברות, זה אמור להחמיא לך."

לבסוף היא החליטה שנכון- נכון, הוא מאלפוי, אבל לה זה לא משנה. הוא לא עשה לה כלום, ולכן היא כן תצא איתו לדייטים. למרות שהוא מאלפוי. ובמחשבה הזאת היא נרדמה לקול נחירותיה העדינות של קייטי.

כמה מאות מטרים מחדרה של לילי, שכב בחדרו נער עם שיער לבן ועיניים ירוקות, בוהה בדגל סלית'רין שהיה תלוי על מיטתו. סקורפיו מאלפוי גיחך לעצמו בהנאה. הוא עשה את זה! לילי פוטר הסכימה לצאת איתו!

אחרי ארבע שנים (לפחות) של חיזורים מצידו, היא הסכימה. ישששש! הוא חייך חיוך קטן ומתנשא לתוך חשכת הלילה ונרדם במחשבה זו לקול נחירותיו החזקות של טרנס.

לילי, ג'נט וקייטי אכלו ביחד את ארוחת הבוקר שלהן בחופזה. היה להן מבחן בשינוי צורה, ביחד עם תלמידי סלית'רין בעוד חמש דקות, והן לא רצו במיוחד לאחר למבחן הראשון של השנה.

הן גמרו במהירות לאכול, ורצו לחדר שינו הצורה. לילי התעכבה בדרך כי תיקה נפל וספריה התפזרו, והיא נשארה לאסוף אותם, כשג'נט וקייטי ממשיכות במרוצה לכיתה.

כשלילי הגיעה, היא הבינה שהיא איחרה בגדול. כל התלמידים כבר ישבו עם הדפים, שקועים במבחן. פרופסור קרוק, המורה שלימדה שינוי צורה, הביטה בה במבט כועס ובלתי מרוצה.

"לילי לונה פוטר! את מוכנה להסביר לי למה את מאחרת כל כך?"

"מצטערת," מלמלה לילי וניסתה להסדיר את נשיפותיה. "התיק שלי התפזר, ו..."

"טוב, טוב." קטעה אותה פרופ' קרוק בהבעה חסרת סבלנות. "קחי את דף המבחן. כעונש תשבי עם תלמידי סלית'רין. גשי ושבי ליד סקורפיו מאלפוי."

לילי לקחה את הדף והתיישבה ליד סקורפיו. היא עדיין לא נרגעה מהריצה, והתנשפה כשהתיישבה. היא התרכזה בשאלות במבחן. אם כל הכבוד להסכמה שלה, היא לא מעוניינת לדבר עכשיו עם סקורפיו מאלפוי.

לאחר כמה דקות היא הרגישה את מרפקו של סקורפיו דוחף את המרפק שלה. היא הסתכלה עליו בזהירות, כדי שפרופסור קרוק לא תחשוב שהיא מעתיקה. "מה?"

הוא לא אמר כלום, רק חייך. היא שלחה אליו מבט קצר רוח ושבה להתרכז בדף המבחן. "לאן הולכים חפצים שהועלמו?"

היא קראה את השאלה והבינה שאין לה מושג. אבל היא לא יכולה להכשל, זה מבחן ראשון השנה ואבא ואמא יתאכזבו מאוד אם היא תכשל. היא הבינה שהברירה האחרונה שלה זה מאלפוי.

"מה התשובה לשאלה 5?" היא לחשה לו.

"התשובה היא אל היקום, כלומר אל האינסוף," הוא לחש לה, אבל כנראה יותר מדי חזק, כי פרופסור קרוק שמה לב.

"סקורפיו מאלפוי! לילי פוטר! מעתיקים! במבחן שלי! איזו בושה! הגישו מיד את הדפים שלכם, במבחן הזה תקבלו אפס! גשו מיד לחדר שלי! אתם עושים שם עכשיו עונש."

לילי, עיניה מושפלות וזועמת על סקורפיו, הגישה את הדף שלה וצעדה ביחד איתו למשרדה של פרופסור קרוק. הם לא דיברו כל הדרך, ולילי דאגה ששערה הג'ינג'י יסתיר ממנה את סקורפיו מאלפוי.

כשהגיעו למשרד סקורפיו מאלפוי נגע בה. "אני מצטער." לחש במבוכה. "הייתי צריך לעשות את זה יותר בשקט... עכשיו המבחן פסול לך, בגללי, אני באמת מצטער."

לילי הביטה בו והבינה שהיא רואה אותו אחרת- לא כאדם מתנשא ויהיר, אלא כבן אדם אחר, מלא חרטה. היא קלטה שכרגע היא רואה אותו יותר אנושי, והיא הבינה שככה באמת- היא אוהבת אותו.

לפתע שפתיו האדומות של סקורפיו נצמדו לשפתיה שלה, מנשקות אותן בעדינות. היא חשה את לשונו על שפתיה, ונישקה אותו בחזרה, מכניסה את לשונה באיטיות לפיו, נותנת לעצמה להנות לגמרי מהרגע.

הפרק הקודם		הפרק הבא