כשהישראלים הגיעו להוגוורטס

"שקט!" צעקה הפרופוסור מק'גונגל מקדמת האולם. כל תלמידי הבתים שישבו בשולחנות השתתקו באחת.

להפתעת כולם, במקום לשאת דברים היא התיישבה במקומה. כל התלמידים היו מאוד מבולבלים, אבל המורים רק הסתכלו על כיסא המנהל בציפייה, כשלפתע דמות לבנה כפנינה טסה מתוך הרצפה למרומי האולם כשהיא פורסת את זרועותיה ומחייכת. התלמידים מוכי ההלם מחאו כפיים באיטיות בעוד המורים מחייכים חיוכים רחבים וערמומיים כצופני סוד. כשהדמות ריחפה באיטיות לכיסא המנהל והתיישבה בו, תלמידי הוגוורטס נאלמו. רוחו של אלבוס דמבלדור, מנהל בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות, היא שהתיישבה בכיסא המנהל. "שלום תלמידים!" קרא דמבלדור. התלמידים הריעו משמחה על חזרת המנהל האהוב, ואפילו המורים הלבישו חיוך חגיגי על פניהם "שקט..! שקט!" דמבלדור היסה את כל התלמידים הנרגשים. "יש כמה הודעות מסגל המורים לפני תחילת השנה." הוא אמר.

"אך קודם המיון, אם תואילי בטובך פרופסור מק'גונגל..." הוא שלח מבט חמור סבר לעבר פרופסור מק'גונגל ולאחר מכן צחק על שלקחה אותו ברצינות. "סתם צוחק מינרווה, רק תביאי את המצנפת ושהמיון יתחיל." הוא אמר. הפרופסור מק'גונגל יצאה מהאולם וחזרה כעבור דקות אחדות ואחריה כל התלמידים החדשים של השנה. בידיה היא החזיקה שרפרף ואת המצנפת. המצנפת פצחה בשירה לאחר שהפרופסור הניחה את השרפרף על הרצפה ואותה על השרפרף, וכשגמרה כולם מחאו כפיים והמיון החל רשמית.

התלמיד האחרון מוין לבית רייבנקלו והמיון נגמר. "המיון נגמר, ברוכים הבאים לכל התלמדים החדשים שלנו," אמר דמבלדור "ועכשיו, יש לי כמה הודעות. ראשית, אנחנו מקבלים היום תלמידים נוספים בשנים שביעית ושמינית מבית הספר הישראלי לקסמים. הבתים בבית הספר הם אותם בתים שבהוגוורטס, ולכן הם ייתישבו בשולחותיהם בלי צורך במיון". מהחדר הסמוך נכנסו פנימה תלמידי שנה אחרונה מדברים בשפה לא מזוהה, ביניהם זיהה הארי את מקס והרלייט, ששמרו מרחק מפלמיה ומכשפת השני. כמה מהתלמידים הישראלים התיישבו בגריפינדור והתחילו לפטפט עם כולם באנגלית באותו מבטא מוזר ששמעו מפיהם של מקם והרלייט. כל השאר התפזרו גם הם בין שולחנות הבתים והתיישבו. "במהלך מלחמת הקוסמים האחרונה הם איבדו את ראשי המגדלים של כל הבתים, וחדרי השינה של השנה השביעית נהרסו, אז הזמנו אותם לכאן," אמר דמבלדור "ואני מקווה שתסתדרו יפה. שנית, כל תלמידי שנה שביעית ושנה שמינית נשארים באולם אחרי הארוחה. כל השאר עולים למגדלים. שלישית, תזכורת לתלמידים ותיקים והודעה לחדשים: הכניסה ליער האסור אסורה בהחט ללא אישור ו\או ליווי של מורה. ורביעית, שהארוחה תתחיל!". צלחות הזהב התמלאו על השולחנות והארי העמיס אוכל על צלחתו ככל שיכל.

התלמיד האחרון שיצא מהאולם היה תלמיד ראשונה קטן שחשש ולא ידע לאן ללכת, ולכן פספס את חברי הבית שלו. למזלו, מדריך נחמד שם לב שהוא נעלם וחזר לקחת אותו. כעת, רק תלמידי השנים 7 ו-8 נשארו באולם הגדול, ביניהם כל תלמידי בית הספר בישראל שמתארחים בהוגוורטס. "זה כמו טורנים קוסמים משולש רק עם קבוצה הרבה יותר גדולה והעובדה שאין פה שלושה בתי ספר" הרהר רון. "סתום רון, דמבלדור רוצה לדבר" העירה לו הרמיוני וצחקקה. "קומו בבקשה, ותתרחקו מהשולחנות כמה שיותר!" הורה דמבלדור. כולם קמו והתייצבו מאחורי שולחן המורים, בקצה האולם הגדול. "אנימה אימפריום!" נשמע קול מקדמת קהל התלמידים. זה היה מקס. "רגע... אימפריום??" צעקה מק'גונגל, "ילד, זו קללה אסורה! יש לך שלוש שניות לתת לי הסבר או שאני מביאה אותך ישר למשרד הקסמים תחת לחש שיתוק בקופסת טיטניום!". "הירגעי פרופסור, זה בסך הכל לחש שמאפשר לי להזיז רוח ממקום למקום, כי הרי אני לא יכול להגעת בהן. הנה, תראי". "שלום מק'גונגל! ווי!!! זה כיף לא נורמלי! תמיד רציתי לעוף לא כנגד רצוני. תחושה משכרת, תחושה משכרת..." אמר דמבלדור. "אוקיי, זה באמת הוא. הוא לא עשה לו כלום." מק'גונגל גלגלה עיניים. "עכשיו, אם תרשה לי אדוני המנהל, קראתי קצת מחשבות, הבנתי את התוכנית, תן לי רגע. יש לי הצעות לשיפור". הוא הזיז את דמבלדור הצידה בתנועת שרביט והניח אותו. אחר כך הוא הפך את השרביט למטה הברק, שלף ספרון לטינית, הצביע על השולחנות והטיל לחשים. תחילה: "Igitur evanescunt". השולחנות נעלמו כלא היו. "הפירוש הוא:'הם נעלמים', לכל המעוניינים לדעת" הוא אמר. אחר כך:"creare infinitus tabernaculi" שלדבריו הפירוש הוא "צור אוהל אינסופי". שורות של קוביות בד בגודל חדרון הופיעו כשהן נערמות אחת על השניה, כמו ביניינים רבי קומות. בין המגדלים היו סמטאות קטנות שאיפשרו לעבור ביניהם. רק לאוהל התחתון בכל ערימה הייתה כניסה. "כדי להיכנס לדירה שלכם פשוט תיכנסו לאחד מהמגדלים ואם עוד אין לכם חדר הוא יצור לכם אחד ישר מתוך הדימיון ששלכם. ברגע שהחדר שלכם יווצר זה יהיה החדר שלכם כל השנה" הדריך מקס. "טוב, מה עוד הוספת שאני לא יכול להוסיף?" שאל דמבלדור. "אה.. סתם דברים של מוגלגים. אל תדאג בקשר לזה" ענה מקס.

הפרק הקודם		הפרק הבא