גנזי מרומים/שאול תחתיות

בס"ד

סולם לבן עם מלאכים עולים ויורדים נגלה לפרד.

"אנחנו עולים," אמרו המלאכים שהחזיקו אותו ועופפו בכנפיהם מעלה מעלה.

"אני חייב להגיד שהגיהנום שלכם היה פשוט גן עדן," העיר פרד.

"אז חכה ותראה מה מחכה לך בגן עדן אם אהבת את גיהנום, אתה תאהב את זה," אמר לו אחד המלאכים שהיה נראה קצת כמו זכריה סמית' מהפלפאף.

"אה, כן?" אמר פרד, "מה יש שם?"

"אני לא יכול לומר לך," ענה המלאך בחיוך מרגיז ומתנשא.

"אז אולי את, עלמתי," אמר פרד למלאכית שהחזיקה אותו בצד השני והייתה דומה להרמיוני באופן מחשיד, "תוכלי לומר לי מה מצפה לי שם למעלה?"

"אבל זה נגד החוקים!" היא מחתה.

פרד נאנח. "אתם כאלה סאחים, היה עדיף כבר להישאר בגיהנום..."

סופסוף הם סיימו לעלות בסולם הזה. הם השאירו את פרד במקום לבן ומוזר והסתלקו משם.

פרד נותר לבדו.

"מה, זה גן עדן?" הוא שאל באכזבה.

"שלום, ג'ורג' וויזלי," נשמע קול מאיפשהו, "וברוך הבא לגן עדן."

"נו באמת, אני לא ג'ורג'!" מחה פרד.

"סליחה הר פרידריך," ענה הקול, "שלום פרדריך ויזלי וברוך הבא לגן עדן."

"נשמע יותר טוב," אמר פרד, "אבל אפשר לקרוא לי רק פרד וזה בסדר."

"תודה על המשוב, רק פרד וזה בסדר, אנחנו נעביר את זה הלאה," ענה הקול ומול פרד הופיעה דלת. פרד התקרב אל הדלת בחשש ופתח אותה.

"הפתעה!" הוא שמע וראה עשרות אנשים עם כובעי יום הולדת וקונפטי וסרטים ובלונים וצפצפות מאחורי הדלת. שלט גדול היה פרוס מאחוריהם ועליו נכתב, "ברוך הבא, רק פרד וזה בסדר וויזלי!"

"צוות גן עדן מאחל לך שיבה טובה," אמר הקול ופרד נכנס לתוך המסיבה.

הראשון להסתער עליו היה רמוס לופין. "איפה הארי?" הוא שאל, "הארי בסדר?"

"אם הארי לא פה זה אומר שהוא חי, לא?" שאל פרד.

"דמבלדור אמר שהוא הולך לפגוש אותו," אמר רמוס ברצינות תהומית.

"מנ'שמע, פרד?" אמרה טונקס שהייתה מאחורי רמוס.

"היי טונקס," אמר לה פרד.

"פרד, אצלנו לא אומרים היי," לחש לופין באזנו, "אומרים נוח על משכבך בשלום."

"אה," ענה פרד, "אז נוחי על משכבך בשלום, טונקס."

"כן, זה," ענתה טונקס, "בוא אני אראה לך את המקום קצת."

הדלת נסגרה מאחורי פרד. הוא ראה שהוא עדיין נמצא במקום הלבן ההוא, אבל היו גם בתים בצידי הדרך ושבילים יפים עם כלבלבים קטנים שמדלגים עליהם, רוכבי אופניים, ובאופן כללי הכל נראה כל כך פסטורלי.

"מה עושים פה בגן עדן?" שאל פרד.

"סתם חיים פה," ענתה טונקס, "אני ורמוס הגענו לא הרבה לפניך."

"התכוונת שסתם מתים פה," ענה לה פרד.

"לכל נחי גן עדן," נשמע שוב הקול הזה, "נא להיערך לקבלת הרוג נוסף מהקרב על הוגוורטס."

מיד כולם הסתדרו בשורות. טונקס לקחה את פרד איתה והעמידה אותו ליד סיריוס בלק.

"נוח על משכבך בשלום, פרד," אמר לו סיריוס.

"טוב לראות גם אותך," ענה לו פרד. מישהו שם לו תותח קונפטי ביד והם הביטו בדלת שהחלה להיפתח.

"אם זה עוד אחד מהאחים קריווי מאחורי הדלת אני בורח לגיהנום," אמר סיריוס באיבה.

"אפשר לברוח לגיהנום?" שאל פרד בתשוקה.

"לא," אמר סיריוס וצחק, "למה, אתה רוצה לברוח לשם?"

"הכינו לי גן עדן של גיהנום," ענה פרד.

"אה," אמר סיריוס, "אצלי הפ פשוט הרגו את הארי מול העיניים."

הדלת נפתחה וכולם צעקו "הפתעה!" ואז התאכזבו לראות מה עמד שם מאחורי הדלת.

"אני לא מאמין," אמר מישהו שהיה נראה כמו גרסה מבוגרת של הארי, "עוד חלק של וולדמורט הגיע."

ואכן המ שעמד מאחורי הדלת היה נראה כמו יד חיוורת מרחפת באוויר ומעליה ראש, גם הוא מרחף באוויר, שהיה ראשו של וולדמורט.

"זאת כבר פעם חמישית שזה קורה," ציין דמבלדור שגם עמד שם, "זה אומר שיש עוד שני הורקרוקסים שצריכים להגיע, ג'יימס."

"אדון?" צעק מישהו מהקהל.

"אדון!" צעק מישהו אחר ועשרות אוכלי מוות הסתערו לעבר חלקי הגוף של וולדמורט.

"יופי, עוד מעט נשלים את הפאזל ואז אדון האופל ישלוט בגן עדן!" הריע זנב תולע.

"מה פתאום!" זעמה בלטריקס, "אתה רוצה שאדון האופל ימות? תתבייש לך!"

"אבל.. אבל אני רוצה את אדון האופל איתי..." התבכיין זנב תולע.

מאוחר יותר, פרד ניגש אל האדם שנראה כמו גרסה מבוגרת של הארי. אותו אחד שדמבלדור קרא לו ג'יימס.

"אתה ג'יימס פוטר?" שאל אותו פרד.

"איזו שאלה מטומטמת זאת," ענה ג'יימס, "כאילו, אני מבין שאתה חדש פה והכל, אבל תפעיל קצת את השכל שלך, ג'ינג'י."

"ג'יימס, קשישא, בזמן שאתה היית פגר אני קצת למדתי על רזי העולם," ענה פרד שכבר בכלל לא סימפט את אחד מארבעת האבות הרוחניים שלו ושל ג'ורג', "כי אני ואחי הצלחנו לעשות דברים שאתה מעולם לא עשית."

"הצלחתם להתחמק מעונש אצל פילץ'?" שאל ג'יימס בעיניים נוצצות.

פרד צחק. "יא צעיר, עונש אצל פילץ' זה פיס אוף קייק! אני מדבר איתך על לגרום לפיבס למלא פקודות!"

"הו, וואו," התרשם ג'יימס.

"מה, אתם פחדתם מפילץ'?" צחק פרד, "אתה לא באמת היית קונדסאי, נכון?"

"בוודאי שכן," ענה ג'יימס, "אני הייתי אחד מארבעת הממציאים של מפת הקונדסאים! האם אתה אי פעם עשית משהו כזה?"

"תראה..." ענה פרד, "הייתי רוצה לשתף אותך בזיכרון שלי..."

הוא הוציא מראשו חוט דקיק וכסוף, ויחד עם ג'יימס הם נכנסו לזכרונותיו של פרד...

הזיכרון הראשון  אליו נקלעו היה זה:

"לאא!!! פרדד!!! אל תמות!!!!!" קרא ג'ורג' הצעיר וניער את אחיו. הם היו בחדרם שבמחילה.

"מתי לעזאזל זה קרה?!" ניסה פרד הבוגר להיזכר.

"אתם מאוד מיוחדים, שניכם," העיר ג'יימס, "הייתי נוהג לעקוב אחריכם מדי פעם."

"בוא נחזור קצת אחורה להבין מה זה הזיכרון הזה," אמר פרד והשניים חזרו כשלוש דקות לאחור.

"בוא ננסה להוסיף את הרעלן הזה..." אמר פרד הצעיר, בוחן מבחנה עם נוזל בצבע ירוק זורח למדי בפנים. התאורה נבעה מהחלון בלבד, היתה זו שעת בין ערביים, ואורו הירוק של הרעלן הצית את פניו של פרד בגוון חיזרי מעורר חלחלה.

"אה... אבל פרד..." אמר ג'ורג' בקול כמעט צייצני כמו של רון, "זה לא... רעיל?" 

"אל תדאג, אחי, במינון נמוך זה לא... מזיק. לא?" היסס פרד, זרק לעבר ג'ורג' חיוך מהוסס, שאב לתוך מזרק את תכולת המבחנה, הזריק אותו בזהירות לסוכריית גומי ורודה תמימה למראה, שלאחר מכן עטתה זוהר מסתורי.

"דווקא לסוכריה הזאת?!" היסס ג'ורג'.

"נו, כן! חוץ מזה שהיא מגעילה אין לה שום פאנץ'! אנחנו מכינים ממתקים מועילים, לא? אנחנו לא סאחים שמכינים סתם ממתקים שחוץ מחורים בשיניים לא עושים כלום!" רטן פרד.

"כן, אבל.. אבל... גם עם סתם חורים בשיניים אפשר להגיע לחדר האחות, לא?" צייץ ג'ורג'.

"אם לא תפסיק לצייץ ככה כמו סקאברס אני אתחיל לקרוא לך רון!" איים פרד, ואז בהחלטה של רגע הטיל את סוכרית הגומי המזדהרת לפיו.

"לא! לאאא!!!!" צעק ג'ורג' הצעיר.

פניו של פרד עטו גוון ירוק חיוור, ואז הוא השתנק והחל להקיא.

"וואו, לרעלן הזה יש השפעה מדהימה! עכשיו צריך להתחיל לעבוד על נוגדן!" אמר ג'ורג'.

פרד טילטל את ראשו לשלילה, אבל לא הצליח להשחיל מילה מבעד לכל הקיא.

ג'ורג' המתין בסבלנות, עד שהיתה השתהות בהקאה, ופרד פלט: "לא, זה בגלל הטעם!" ואז שב להקיא.

"הו, אז אין צורך ברעלן, נכון?" אמר ג'ורג' בהיסוס. פרד הנהן במרץ.

"אז מה עם ההשפעה של הרעלן? הוא פשוט- בלתי מזיק?" שאל ג'ורג' בהפתעה.

"כנראה," החל לומר פרד, ואז לפת את גרונו, פניו הירוקות זהרו, והוא השתנק ומת.

"לאא!!! פרדד!!! אל תמות!!!!!" קרא ג'ורג' הצעיר וניער את אחיו.

"אהה, עכשיו הבנתי מה זה," אמר פרד הבוגר לג'יימס.

גופתו של פרד הצעיר היתה מדולדלת למדי.

"לא! התחייא!" כישף ג'ורג' הצעיר את פרד הצעיר, אך זה לא עזר. אמנם גופתו של פרד החלה לרקוד את ריקוד הרובוטים בשכיבה, אך כשצעדיה הכבדים של אמם נשמעו במדרגות, ג'ורג' השתנק והחביא את פרד מתחת למיטה, יחד עם שאר חומרי המחקר הקטן שלהם.

"הו, כל כך נוסטלגי ומרגש," מחה פרד הבוגר דמעה מעינו, "אבל זה לא מה שרציתי להראות לך."

פרד וג'ורג' הצעירים ישבו במשרדו של פילץ'.

פילץ' הילך מולם קדימה ואחורה ומלמל לעצמו בטירוף על לתלות אתם מהתקרה ודברים כאלה.

פרד וג'ורג' החליפו מבטים בזווית עיניהם, ואז סופסוף התוכנית שלהם יצאה לפועל, וקולות זעקה ואימה נשמעו מהמסדרון.

"עכשיו אתפוס אותך, פיבס!" קרא פילץ', והסתער משם, משאיר אחריו את הדלת פתוחה לרווחה.

פרד וג'רוג' הצעירים החליפו חיוכים ערמומיים וענקיים, והסתערו על המגירה שכותרתה: "חומרים מוחרמים ומסוכנים ביותר!" במדבקה בצבע אדום בוהק. הם שמו עליה עין כבר בפעם הקודמת שפילץ' תפס אותם.

"מה זה? חתיכת עין מפלבלת עלובה?" אמר פרד בזלזול והשליך את העין להתגלגל הלאה על רצפת משרדו של פילץ'.

כעבור מספר חודשים אלאסטור מודי הידוע בתור 'שתום-העין מודי' מצא את העין הזו מתגלגלת ברחבי הוגוורטס, ולאחר כמה דקות כבר היה אפשר להכיר אותו בתור 'עין-הזעם' ולא 'שתום-העין'.

"תראה את זה!" אמר ג'ורג' ושלף משהו מהמגירה של פילץ', "אה, לא, זאת בובת פרווה של טרול! איכס, זה מחבק!" ג'ורג' התנער מהבובה.

בובת הטרול הגיעה לשירותי הבנות וכעבור שנתיים הטרול כבר גדל ונהיה מסריח. פרופור קווירל הצעיר מצא אותו והשאר היסטוריה.

"יש לו פה רק זבל! באמת, הסקיב הזה אולי סתם פחדן?" שאל ג'ורג' כשזרק לרצפה חופן של בלוני פלוצים מכושפים.

"נו, באמת!" אמר פרד שהוציא בובת וודו של המורה להתגוננות מפני כוחות האופל דאז, פרופסור גורדי.

"זה אמור לעבוד?" הוא תהה כשניער את הבובה, ובטעות ראשה נתלש.

"אופס!" אמר פרד ומיהר לתחוב את הבובה עמוק פניה לתוך המגירה. עד עצם היום הזה, פרד הוא היחיד שפיתח תיאוריה כלשהי להיעלמותו של פרופסור גורדי באמצע השנה.

"מה זה? קופסא של תשעה גפרורים, חלקם שרופים? מי זה כריסטופר צ'אנט?" שאל ג'ורג' וזרק את הקופא מהחלון בהיסח הדעת.

"אה! ליבה של תפוח! זה חומר מסוכן? האיש הזה פסיכופת!"

"ידעתי! שוב עבדתם עלי, הא?" קולו של פילץ' נשמע באופק, ופרד וג'ורג' לקחו כמה חופנים גדולים של זבל מאותה המגירה והסתלקו משם.

אח"כ, כשהם הגיעו לחדר השינה שלהם במגדל גריפינדור, הם בדקו טוב טוב שאיש אינו בסביבה ואז הם פנו לתמונה קטנה של רמוס לופין שהייתה על שידה שסמוכה למיטתו של ילד כלשהוא.

"שיניים תותבות!" קרא ג'ורג' לעבר התמונה, ורמוס שבתמונה זז הצידה על צירו ופינה להם את דרכם לעבר חדר גדול שאיש לא שמע עליו מלבדם.

במשרדם הסודי אותו הקימו במו ידיהם הם עברו על הזבל שהצליחו לקחת ושרפו אותם בזה אחר זה.

"טבלת יאוש? נו, באמת!"

"קסת דיו נושכת? אפשר להשיג כאלה בגרושים אצל בורגין וברקס!"

"בן זוג של ארון שמעביר חפצים? אויש נו, באמת!" אמר ג'ורג' וזרק את הארון שהגיע לחדר הנחיצות איכשהוא.

"רגע, איך זה נכנס במגירה?" שאל פרד, מופתע.

"לא יודע, מה זה?"

"יומנה של בריג'יט ג'ונס? איזה שיעמום!"

"יומנה של אנה פראנק?"

ואז ג'ורג' ופרד נעצרו לדקת דומייה. לאחר מכן הם המשיכו כאילו לא קרה דבר.

"יומנה של ג'יני וויזלי?"

"תביא את זה!"

"לא רוצה!"

"הו! היא אוהבת את הארי פוטר, תראה!"

"זה לא סוד! נו, תן לראות! היא כתבה משהו עלי?"

"עזוב את זה, בוא נסתכל על שאר הדברים..."

"יומנו של חנון?!?"

"ויש כמה כאלה? טוב, הוא באמת חנון אם הוא כותב כל כך הרבה יומנים..."

"נדמה לי שהתבלבלנו עם מגירות חומרי הקריאה של פילץ'..."

"כן? אולי גם חומרי האי-קריאה! תראה, חתיכת קלף ריקה!"

"וזהו? זה כל הזבל שהבאנו! אני לא מאמין! בשביל זה הסתכנו כל כך?!?"

"אין לי מה להגיד! הינני נשבע בזאת חגיגית שאני מחפש צרות!" הכריז פרד בניפנופי ידיים דרמטיים, וג'ורג' בהה בחתיכת הקלף הריקה שבידו בהפתעה כשמפת הטירה החלה להצטייר עליה.

"פ.. פרד..."

"אבל לפחות אנחנו יכולים לומר שסוף סוף תם ונשלם הקונדס!" סיכם פרד ומחא כפיים כדי לנקות את ידיו מאבק, והמפה נמחקה מיד.

"פרד!" קרא ג'ורג'.

"מה?"

"בוא, תראה את זה!" אמר ג'ורג', ואז נגע בשרביטו במפה ואמר: "הינני נשבע בזאת חגיגית שאני מחפש צרות."

פרד וג'ורג' בהו במפה שרקמה עור וגידים, ואז בשמות שטיילו בה כה וכה.

"אתה חושב שזה אמיתי?" שאל ג'ורג' בלחישה.

"הו... לי ג'ורדן באמת הסתוב בחדר המועדון כשהגענו לפה..." אמר פרד בהיסוס.

"למה רק המשפט המגוחך הזה מפעיל אותה?" שאל ג'ורג'.

"אולי היא חסינת-מורים!" בוא ננסה! תכבה אותה!" אמר פרד.

"תם ונשלם הקונדס."

"ועכשיו - היחשף!" - המפה לא נחשפה.

"גלה את סודך!" - המפה עדיין לא הגיבה.

"הראה את תוכנך!" - והמפה, בשלה.

ג'ורג' כיחכך בגרונו ואמר בחיקוי מושלם של פרופסור סוורוס סנייפ האצילי: "אני, פרופסור סוורוס סנייפ, מורה בביה"ס הזה, מצווה עליך להיחשף!"

פרד וג'ורג' נקרעו מצחוק, ואז ראו שסוף כל סוף, המפה לא משיבה את פניהם ריקם:

המפה החלה לכתוב:

"קרניים: היי, סבר מאוס, איך בכלל טיפש כמוך פרופסור?

רך כף:  היי, סבר מאוס, אולי תחפוף כבר שערך השמנוני?

זנב תולע: היי, סבר מאוס, למה שלא תשלוף את אפך הגדול יתר על המידה מעניינים שאינם שלך - ובמיוחד מהמפה הזאת, השמנוניות של האף שלך תמרח את הכל!

רך כף: סתום, טמבל! הרגע גילית לו שזאת מפה!

ירחוני: די! זה לא יפה! סנייפוש, אל תקח ללב.

רך כף: סבר מאוס, כן תקח ללב! הפעם תמות! מוהאהאהאהא!!!

ירחוני: תשתוק או שאני אנשוך אותך!"

"איזה סוטים!" אמר פרד וכיסה לג'ורג' את העיניים.

"ירחוני: מה סוטים? מי סוטים? גם לי יש ביס, יש לי סימן אפילו! רוצה לראות?"

"אאההה סוטים!"

"ירחוני: טוב, רך כף, אז אני אטרוף אותך!

קרניים: אולי תפסיקו? אני אנגח אתכם!

זנב תולע: כן! אם לא תפסיקו אני אצייץ עליכם!

רך כף: לאאאא!!! רק לא זהההה!!!"

"טוב די כבר, תסתמו!" כישף אותם פרד והסיר את ידו מעיניו של ג'ורג'. המפה נדמה.

"אז יש באגים, אה?" אמר ג'ורג'.

"אכן, דרוש שיפור דחוף." ענה פרד.

"אבל זה עדיין די שימושי!"

"בהחלט! עד שנדע איך ליצור חדשה נשמור אותה, נחקור אותה וננצל אותה כהוגן!"

"רך כף: הא! אותי איש לא ינצל לעולם! אם כבר אני אנצל אתכם! מוהאהאהא!!!"

"מה זה? אתם יצורי אופל?"

"רך כף: הא! כאילו שנגלה לך! אנחנו יצורים אפלים ועתיקי יומין!

ירחוני: מה?! הרגע- הרגע גילית לו ש-

רך כף: זה סבר מאוס, טמבל! הוא כבר יודע שאתה אדם זאב!

ירחוני: אההעעע אני אטרוף אותך רך כף!"

פרד וג'ורג' מיהרו לכסות זה לזה את אחת העיניים.

"רך כף: בפעם הבאה לא תשרוד!

ירחוני: אם תהיה פעם הבאה אני לגמרי טורף אותך, רך כף!

רך כף: כמה פעמים כבר אפשר לטרוף בנאדם?!"

פרד וג'ורג' כיסו לעצמם עם היד השניה את העין הפנויה שנותרה לכל אחד מהם.

הקונדסאים המשיכו לצ'וטט, לפטפט, לדבר ולברבר עד שפרד הצעיר אזר אומץ והסיר את אחת מידיו מעינו כדי לנפנף בשרביטו ולהכריז: "תסתמו!"

אבל, כמובן שזה לא השתיק אותם.

"טוב," נאנח פרד הבוגר, "כפי שנוכחת לדעת, קרניים, המפה שלכם לא הייתה איכותית במיוחד. היו בה לא מעט תקלות. וזה הביא אותנו לפתח את מפת הקונדסאים 2.0, שנשארה אצל ג'ורג'. אם תרצה, נוכל לעיין בה מאוחר יותר."

"מרתק," אמר ג'יימס ביובש.

"כן," המשיך פרד בזמן שחזרו לגן עדן, "נראה לך שככה היינו מוותרים על נכס שכזה לטובת הארי פוטר?"

"מה שלומו באמת?" שאל ג'יימס.

"עזוב אותו," אמר פרד, "תתמקד בי!"

ג'יימס חייך חיוך אבהי.

"מה יש לך?" שאל פרד.

"פרד, יקירי," אמר ג'יימס, "אני בגרתי מאז. השטויות האלה כבר לא מעניינות אותי."

פרד גילגל עיניים והלך משם, מצפה להיתקל באדם מעניין כלשהו. אבל כולם היו כל כך רציניים ומשעממים, והבית שהביאו לו לגור בו היה מאוד אנמי כך שלא נותר לו מה לעשות מרוב שיעמום. לא מעט הוא היה משקיף לעולם החיים דרך המשקפת שהייתה בביתו ומביט בג'ורג' ורון בקנאה בחנות ההוקוס מוקוס של האחים וויזלי לאחר שהקרב הסתיים.

לא היה לו כיף בגן עדן. אפילו טונקס וסיריוס הפכו למשעממים.

פרד החליט שאי אפשר ככה. הגיע הזמן לעשות מעשה!

הפרק הקודם		הפרק הבא