קסם עתיק

נקודת מבט: ריק

הכל החשיך. ריק לא הבין איפה הוא, או מה קרה לו. הוא ישב בתוך חדר צפוף ועגול, עשוי אבן, שבאופן מפתיע היה מואר.

"מישהו?", הוא אמר בתקווה. קולו נשמע כאילו בקע מתוך הקירות. ריק אף פעם לא ממש אהב מקומות סגורים. עצם הרעיון לבנות חדר שאין בו דרך מילוט נשמע לו מטורף. הסיוט הכי גדול שלו היה ליפול לתוך באר של נגמרת. והמקום הזה, בהחלט צימרר אותו.

הוא ישב שם מכווץ, צמוד לקיר, וחיכה שפשוט תופיע לידו דלת והוא יברח כל עוד נפשו בו. אבל כמובן שזה לא קרה- אבל דבר אחר קרה. הקירות החלו לרעוד: ריק כבר יצא מדעתו מרוב פחד. הוא החל להסתובב סביב החדר ומדי פעם לנגוח בקיר בתקווה שהוא ישבר.

"ריק!"

ריק קפא במקום. נדמה שאפילו הקירות הפסיקו לרעוד כדי להאזין.

"ריק!", אמר הקול שנית, שגם הוא נשמע כאילו בקע מן הקירות.

"תקשיב לי טוב! קוראים לי קאל. אתה כרגע היית קורבן לתקיפתה של חיית המחמד הפיראית שלי. למזלך הרב אתה לא מת. אתה מאובן. כאשר מסתכלים על המפלצת ישירות בעיניים מתים. אבל אם מסתכלים דרך בבואה רק מתאבנים. ואם יצליחו לרפא אותך,אני רוצה שתספר למשפחה שלך על זה, לא יהיה לכם סיכוי נגד המפלצת- אין לה שום חולשות!"

מוחו של ריק היה טרוד. מי זה הקאל הזה? לאיזו מפלצת הוא התכוון? למה הוא תקוע בחדר הזה?

אבל באותו רגע הוא חשש יותר מכל מדבר אחד: מה אם יתקוף את המשפחה שלו?

המשך יבוא...

הפרק הקודם		הפרק הבא