לילי לונה פוטר, מוגלגית בערך

המשך.. ואני גם אעבור על הפרקים הקודמים ואתקן שגיאות. 

~

הלילה ירד. הבטתי מהחלון. ירח מלא. 

אני נזכרת בסיפור שג'יימס סיפר לי כשהייתי קטנה.

הלילה ירד, וירח מלא זרח באור לבן. 

אמה שכבה במיטה, הביטה דרך החלון.

היא התקרבה אל החלון, בהתה בירח.

לפתע, התחילו להשמע נהמות זאבים.

אבל אמה לא נרתעה. היא המשיכה להביט ביופיו של הירח.

ונהמות נשמעו קרובות יותר, וקרובות יותר.

ואז, נגלה זאב לעיניה של אמה. טוב.. נגלה זאב. 

כי אמה בכלל לא הסתכלה. 

הוא התקרב, והתקרב, והתקרב,

ואז ערף את ראשה בנשיכה.

דם ניגר לכל עבר.

מאז, קיימת קללת הזאב. קללת הירח המלא.

הסיפור הזה קיטשי. מטומטם.

לא יכול לקרות במציאות.

אני ממשיכה להביט בירח.

אני מתחילה לרעוד.

עכשיו אני מבינה.

אני כן מפחדת. ואני צריכה משפחה שתשמור עליי.

אבל ויתרתי עליה. ואני לא מתכוונת לחזור בי.

מחשבותי נודדות אל מארק, הילד שפגש אותי.

הוא כל כך חברותי, כל כך אמיתי, כל כך..

שלי.

רגע, אני באמת חשבתי על זה עכשיו?!

אני, לילי לונה פוטר, מאוהבת במארק?

לא, לא, לא, תשכחו מזה.

מה כבר יכול לקרות מחר?

אולי מארק יצליח לסדר לי מלגה לתיכון.

יהיו הרבה שאלות. ולי לא תיהיה תשובה לאף אחת מהן.

אז מה יקרה מחר?

מה יקרה מחר?

מחשבותי מתחילות לנדוד ללפני שבע שנים. היום הראשון לפני הוגוורטס.

מה יקרה מחר?

לפני אחד-עשר שנים. יום לפני כיתה א' בבית הספר המוגלגי.

מה יקרה מחר?

לפני ארבע-עשר שנים. בוכה, ללא סיבה. אמא מלטפת אותי.

ואז מחשבותי חוזרות למציאות.

כשאני שומעת יללת זאב מרוחקת.

"ג'יימס..." אני לוחשת. ונשאבת לתוך עולם החלומות.

~

תזרמו עם הסיפור, טוב? (אני יודעת שהוא קיטשי וילדה בת 17 לא יכולה לפחד מדברים כאלה)

הפרק הקודם