רוורס פולס: ההתחלה

ויתור זכויות: כל הזכויות שמורות לאלכס הירש שיצרה את גרוויטי פולס, אין בכוונתי להרוויח מהפאנפיק או מפרסומו כל רווח כלכלי.

נ.מ דיפר
מייבל ואני צעדו יחד עם ונדי, מק'גאקט, סטאנלי, סטאנפורד וכל השאר לכיוון האוטובוס והתחלנו להיפרד אחד מהשני, היינו עצובים למרות שידענו שעוד נחזור לפה, מאוד בקרוב, ולא מסיבה טובה, עלינו על האוטובוס והנהג התחיל לנסוע, התכוננו לתאונה מכוונת, ביל סיפר לנו ששמע את סטאנפורד מדבר על התאונה שמתכנן, אבל לא פחדנו כיון שביל סיפר לנו מה יקרה ומה עלינו לעשות. נסענו כמה שעות, הבית שלנו רחוק, יום לפחות יקח לנו להגיע. מייבל נרדמה ואני נשארתי, לאחר כמה דקות הופיע ביל ודיבר איתי על מה שנעשה שהאוטובוס יעשה תאונה, האוטובוס נסע ולפתע הגיח משהו מכיוון היער, הכל קרה מהר. הערתי את מייבל בנענוע מהיר. מייבל הוציאה בזריזות אבן מהתיק. ונתנה לי אותה, ניפצתי את החלון האחורי ואני ומייבל קפצנו. בהתחלה חששנו אבל עדיף להיחבל קצת מאשר למות בכל מקרה.. אני משער שהאוטובוס יתפוצץ, אני ומייבל נראה לאן מה שהסיט את האוטובוס מגיע וננסה לגלות מה זה. ואז נברח חזרה לגרוויטי פולס.

התחלנו לרוץ לכיוון של הדבר הזה, אבל הוא נע כל כך מהר וכעבור כמה שניות איבדנו את הדרך שלו בין העצים הרבים.
כשחזרנו לכביש, נזכרנו בדבר אחד שלא חשבנו עליו- איך נחזור. הרי גרוויטי פולס הייתה מאוד רחוקה. אז הלכנו לכיוון העיר וחיכינו שאנשים יעברו ונבקש מהם טרמפ. לאחר זמן מה, סוף סוף ראינו מישהו נוסע לכיוון העיר, עצרנו את המכונית וביקשנו שיפתח את החלון, הנוסע היה מוזר, אני חושב שהוא לא הבין את מה שאמרנו, הוא הסכים להסיע אותנו, אבל לא דיבר בכלל, התחלנו לנסוע ואחרי כחצי שעה הגענו, אבל זאת לא הייתה גרוויטי פולס, זאת הייתה עיירה קרובה, אמרנו תודה וירדנו. "אוףףףף מה נעשה עכשיו?" מייבל שאלה
"אל תדאגי מייבל אני בטוח שנמצא דרך לחזור" אמרתי.

סליחה שהפרק היה קצר הפעם..(((:

הפרק הקודם		הפרק הבא