המלודיה של העולם

תודה רבה ל- .yes המהממת שביטאה לי את הפרק!

            *        *        *

מלודי נכנסה לבניין בית הספר. היא התקדמה לעבר דלת משרדו של מר אדמס, והצמידה את אוזנה אל הדלת הסגורה.
קולותיהם של ג'ון ומר אדמס נשמעו מבעד לדלת. "אתה בטוח?" היא שמעה את קולו של מר אדמס. "כן, במאה אחוז. היא והתאום שלה. שניהם חזקים," אמר ג'ון. בקולו לא נשמע ההיסוס שנשמע כשהוא דיבר בדרך כלל.
'למה הכוונה בחזקים?' היא חשבה, 'ומה רואן קשור לכל זה?' המחשבות הקשו עליה להקשיב לשיחה של מר אדמס וג'ון. 'להתרכז! להתרכז!' מלודי ניסתה בכל כוחה להקשיב לשיחה.
"כן ביקשתי ממנו לבוא ולעשות לה סוג של מבחן." קולו של מר אדמס נשמע מהוסס.
'על מה הוא מדבר?' מלודי קיללה עצמה על כך שלא הייתה מרוכזת.
"מתי?" התעניין ג׳ון. שתיקה השתררה בחדר. זה נשמע כאילו הוא מסתכל בשעון.
"למעשה עכ-" מר אדמס לא הספיק לגמור את המילה, וצרחה נשמעה מהמסדרון המקביל.
מלודי התחילה לרוץ לעבר הקול, והייתה מודעת חלקית לכך שדלת המשרד נפתחה מאחוריה, וכרגע מר אדמס וג'ון יודעים שצוטטה להם. היא הסתובבה בפנייה, ואז היא ראתה אותו.
הוא שכב בתוך שלולית אדומה, דם, חשבה מלודי בבעתה. לידו הונחה ברישול חרב, עם להב וניצב. והייתה גם המפלצת. היה לה שיער מנחשים, וכאילו שזה לא הספיק, היו לה גם טפרים מתכתיים שנראו מאוד חדים. 'גורגונה,' חשבה לעצמה מלודי, תוהה בינה לבין עצמה איך היא יודעת. ואז היא קלטה שהמפלצת מסתכלת עליה, ומתחילה להתקדם לעברה במהירות.
בלי לחשוב פעמיים היא לקחה את החרב המוטלת ליד הנער, והשליכה אותה אל עבר הלב של המפלצת. הפגיעה הייתה מדויקת. ממש מדויקת. הגורגונה הפכה לאבק.
לפתע מלודי שמעה מחיאות כפיים.
מאחוריה הנער שלפני רגע שכב מחוסר הכרה,עמד ללא פגע, מחייך. 
"אתה - אתה לא נפצעת?" היא שאלה אותו, נדהמת.
"לא, כמו שאת רואה," הוא ענה, ושמץ של התלהבות נראה בפניו. הוא היה גבוה ממנה בערך בחמישה סנטימטרים. היה לו שיער חום בהיר, ועיניים חומות בהירות גם הן. הנער שעמד מולה נראה בערך בגילה, בן 15. הוא חייך בצורה כזאת שגרמה לה לחשוב שהוא פוצץ את בית הספר. 
"אז... לא נראה שאת מסתדרת כל כך טוב עם חרבות." הוא אמר בעודו מסתכל על החרב המונחת שני מטרים מהם, מעל אבק הגורגונה. 
"אבל מעניין מה היא תוכל לעשות עם סכינים." מלודי קפצה. הדובר היה לא אחר מאשר מר אדמס. הוא וג'ון עמדו לידם. 
"או חץ וקשת" הציע ג'ון.
"אני חושב שכירון צודק, ג'ון. סכינים יעבדו בשבילה נהדר." אמר הנער
"רגע, מי זה כירון?" מלודי שאלה בבלבול. "זה לא השם של הקנטאור שאימן גיבורים במיתולוגיה היוונית? אתם יודעים, הרקולס וכאלו." הם עמדו מולה, מדברים על משהו שאמור היה להיות לה ברור אבל היא לא הבינה כלום בכלל. והם עוד מדברים עליה.
"מלודי, השם האמיתי שלי הוא כירון. לא מר אדמס." הוא אמר.

הפרק הקודם		הפרק הבא