עלילותיה של הוגוורטס

לאחר הארוחה, כל התלמידים הובלו לחדרי המועדון של הבית שאליהם השתייכו.

בבית הפלפאף, המוני ילדים התכנסו לצד אליסה, במטרה להבין מה היה פשר הדבר במהלך המיון שלה.

" מה המצנפת אמרה לך ?!?" אמרה ילדה משנה שביעית.

"מה את הרגשת ?" את זה צעקה ילדה בשנה שנייה.

" המצנפת התבלבלה! זה לא קרה מעולם!" התפלא ילד משנה שלישית.

עוד הרבה שאלות צצו במהלך הדקות הללו, בעוד אליסה בקושי יודעת מה לומר.

" המצנפת.. " היא אמרה. "היא אמרה לי משהו כזה.. " יש פה חוכמה.. אני רואה.. ואז היא צעקה.. רייבנפאף והפלקלו.. "

הילדה מהשנה השביעית החלה לדבר "המצנפת שילבה שמות של שני בתים, זה לא היה מובן, אבל כנראה שהמצנפת ראתה שיש לך שתי תכונות ממש בולטות מבין הארבעה ולא רק אחת... "

הם המשיכו לדבר, וגלשו לעוד נושאים אחרים, נראה שלאט נהיה שקט יותר ויותר, ולאחר שעה של פטפוטים, כולם ישנו, גם אליסה.

בוקר הגיע, כולם צעדו לאולם הגדול.

הילדים לא היו בטוחים אם הם יכולים לשבת יחד למרות שהם לא באותם בתים, אבל כמחצית מתלמידי הוגוורטס עשו זאת, וככה גם רוז, סקורפיוס, אלבוס ואליסה.

הם הסתכלו עלייה, עדיין המומים מאתמול. "את הבנת מה קרה במיון שלך ?" שאלה רוז. "זה היה מוזר!"

"כן, אבל עכשיו אני כבר בהפלפאף, תאמינו לי שהמועדון שלי דיבר על זה כבר מספיק !"

"אז איך זה שם בהפלפאף, לכולם יש שם לב זהב ? " אמר סקורפיוס בציניות וחייך.

רוז נתנה לו מבט נוקב, ומיד הוא הפסיק לחייך.

" כן." אמרה אליסה והרימה גבה, מסתכלת על הבעת הפנים של מאלפוי.

לאחר שהם אכלו, הם הלכו לכיוון המוזיאון החדש של בית הספר : 'מוזיאון תולדות הוגוורטס' הסתובבו שם עשרות ילדים ומורים, מתפארים משלל המראות שהופיעו בחדר הזה, כשהחבורה נכנסה לשם, הם הבינו מדוע יש שם כל-כך הרבה 

ילדים.

 היו מונחים שם המון פריטים בשלל צורות וצבעים. הם היו בתוך קופסאות שקופות מחומרים שניתן לפתוח רק בעזרת קסם שיידעו אותו רק המורים.

היו מונחים שם יומן עם חור באמצע, גביע שבור, טבעת קטנה, עטרת שרופה, שיניים חדות במיוחד, רסיסים של מחולל הזמן, המון פתקים שנכתבו ע"י אנשים חשובים, הספר של הנסיך חצוי-הדם, גביע האש, עוד המון חפצים לא מוכרים הונחו שם. 

הם התפלאו מכל החפצים, לאחר עשר דקות הם עברו לחדר השני, קצת יותר מסוכן, שם הונחו בעיקר כלובים גדולים, אטומים היטב. יותר מסוכן מהקודם אליו, את זה היה קל להבין, המוני חפצים היו מפוזרים שם, גם גדולים וגם קטנים, גם כהים וגם בהירים, גם חיים וגם דוממים.

היה שם ספר עם שיניים, סוהרסן כלוא ומרחף לצדדים, כוס שקופה עם דם חדי-קרן בפנים, פרווה של חד-קרן, אפילו קרן של חד קרן, גיגית גדולה, ענף מהערבה המפליקה (שהפליק לעצמו בכל פעם שמישהו נגע בזכוכית שלו) , הראי של ינפתא הונח שם (אך על המקום שבו נמצא הראי, הונחה זכוכית רגילה), דרקון תינוק ישן בכלוב שלו, מחוץ לכלובים התעופפו המון עופות-חול, גם ינשופים. חתולים וקרפדות צעדו להם סביבים הכלובים, בכל פינה היה מונח ספר פתוח שמלמד משהו על הווגורטס , על חפצים קסומים, מקומות חשובים. נראה שזה עומד להיות מקום בילוי של כמות ילדים גדולה מאוד השנה. לאחר שהם שיחקו עם עוף-חול בוגר ויפהפה וקראו קצת על שיקוי פליקס-פליציס, הגיע הזמן ללכת לשיעור

 שלהם בחממה מספר 2.

"אתם שומעים ?" אמרה רוז.

"נו." אמר לה סקורפיוס.

"רצית להגיד ש.." היא נראתה מבולבלת. "שכחתי, יו! מה רציתי לומר.." היא חשבה. "לא משנה.." הם המשיכו ללכת אל החממה.

תלמידי השנה השנייה מבית סלית'רין וגריפינדור למדו יחד את תורת-הצמחים, עם פרופסור לונגבוטום.

"שלום תלמידים." אמר לונגבוטום. "השיעור הראשון שלכם השנה יהיה בתורת הצמחים, היום תלמדו על צמח האפיפיוליה."

הוא התחיל להסביר להם שהצמח מקפץ .

"מישהו יודע מהם תכונותיהם של האפיפיול?" כמה ילדים הרימו את ידם.

" אוכלים אותו. " אמר שון פאטיל, מבית סלית'רין, את האמת - הצמח נראה דומה לחסה מקפצת.

"זה נכון." ענה לו נוויל. "לאחר שאוכלים אותו , הוא נותן לך לזכור משהו ששכחת. "

נוויל בטוח חשב לעצמו שאם היו מלמדים אותו את זה כשהיה בלימודים, זה היה עוזר לו מאוד!

הוא הסביר להם את פעולות ההכנה של מרק האפיפלויה.

"אתם תנסו בשיעור הזה להכין תבשיל אפיפיוליות לפי מה שהסברתי לכם. כל המרכיבים והתבלינים הצרוכים נמצאים ליד הקיר בקופסאות, אתם מוזמנים לקחת מהם כל מרכיב שתצטרכו, יש לכם חצי שעה!"

רוז הייתה יחד עם ניידן מקיול. היא לקחה אפיפיול, חתכה אותו לשמונה קוביות, זרקה לתוך הקדרה, היא כיוונה את השרביט שלה אל הקדרה ואמרה "אגואמנטי" , הקדרה התמלאה מים, היא כיוונה את השרביט שלה ממש מתחת לקדרה בשביל לא לפוצץ אותה - " קונפרינגו!" בזמן הזה ניידן הוסיף את התבלינים הנחוצים לתבשיל, "היי וויזלי, יש לך אחות ?" הוא אמר. "מה ? לא.." היא ענתה לו.

"אז עם מי הסתובבת היום בהפסקה ? תלמידה משנה ראשונה.."

רוז חשבה לעצמה והבינה. " אליסה ? זה שהיא ג'ינג'ית, זה לא אומר שהיא אחותי." היא אמרה בטון מובן מאליו.

"אז היא אחותך ?" הוא אמר בטמטום, היה נראה שהוא רציני לגמריי.

"לא.." היא אמרה , מסתכלת על אלבוס ההמום ששמע את השיחה, נראה שגם הוא לא הבין למה התכוון מקיול.

"חוץ מזה, יש לי אח ג'ינג'י. אבל הוא עוד לא פה. "

היא טעמה מהתבשיל שהיה מוכן, בעוד כל שאר הילדים שתו בעצמם את המרק או עדיין היו בזמן הכנות.

היא לגמה מעט מהכוס ואמרה : " נזכרתי!"

הפרק הקודם