סיפורי חג ההודיה ~גמור~

טוב, זה יהיה הפרק האחרון שלנו!!!

ווהווווו

אני אישית ממש אוהבת את הפיק הזההההה

תיהנו אנשים עצלנים שלא טורחים להגיב או להירשםםם

"אוי,ארתור, אתה לא רוצה כבר להפסיק להשתמש בסכין הזאת?" נאנחה מולי.

"לעולם לא! זאת סכין שעוברת במשפחה שלנו למשך דורות!" הכריז ארתור.

"וואו!" התרשמה מישל.

"על הסכין הזאת נמצאים כל שאריות של ההודו שאכלו אבות אבותייך בחג ההודיה"

"מתי אני אקבל אותו?" שאלה מישל.

"בדרך כלל מקבל אותו הבן הבכור או הנכד הבכור אבל אם משהו קורה,חס וחלילה, אפשר לבחור יורש בעצמך"

"אז אני צריכה רק להרוג את צ'רלי ווויקטואר!" 

"אמרת משהו,מתוקה?" שאלה מולי.

"לא,לא!"

"אבל אני מניח שאם יש לך שיער ג'ינג'י מתולתל ונעלי נייק את יכולה לחבר את הסכין לחשמל" הוסיף ארתור.

"יש!"

 בארוחת החג

"הגיע הזמן לפרוס את ההודו!" קרא ארתור ושלף את הסכין החשמלית.

מישל לקחה את הכבל וחיברה אותו לחשמל.

הסכין ניעורה לחיים בזמזום ולמרבה הפלא, סטתה ממסלולה ונתקעה בשולחן.

"זה קרה" אמר ארתור בדרמטיות, "הגיע הזמן לבחור יורש,"

פרסי הזדקף במקומו בחשיבות עצמית.

"צ'רלי, תנסה ראשון"

צ'ארלי ניסה למשוך את הסכין בכל כוחו ולא הצליח. גם אחריו כל בני ויזלי לא הצליחו לשלוף אותה מהשולחן, אפילו ג'יני ניסתה ולא הצליחה.

"טוב,הגיע הזמן לעבור לנכדים!" הכריזה מולי.

"אבל אבא שלי לא ניסה!" צייצה אנני פוטר הקטנה.

ארתור ומולי החליפו מבטים מאוכזבים.

"הארי,"

כן?" 

"בוא תנסה לשלוף את הסכין"

"אוקי" אמר והניח את ידיו על הסכין ושלף אותה במשיכה אחת.

"זה היה בזכותי, אני שיחררתי לו את הסכין" רטן פרסי ואשתו טפחה לו על הכתף.

"ויש לנו יורש! הארי ג'יימס פוטר! "

הארי הניף את הסכין הרוטטת ואז הסכין סטתה שוב ממסלולה וחתכה את אגודלו את הארי.

"הצילו!" צרח הארי, "תכבו את הסכין!" 

"אי אפשר!" צעק רון, "החוטים החשופים!"

"אי אפשר לכבות אותה בקסם?" צווחה הרמיוני

"אי אפשר!" ענתה מולי

כל בני משפחת ויזלי נכנסו להיסטריה טוטאלית בשל כריתת האגודל של הארי, למעט רוז, שהמשיכה לאכול בשלווה על אף שעל פניה נמרח דמו של הארי.

"אני כמו זנב תולע עכשיו!" צרח באימה הארי, "לאאאא"

"רוז, תביאי תחבושות!"

רוז נעמדה במקומה ונאנחה,

"חג ההודיה זה חג שבו מודים על דברים כמו משפחה,חברים ותירס..." רוז חזרה על נאום חג ההודיה שלה.

"משהו לא בסדר עם הילדה הזאת!" צרח ג'ורג'

"מגניב! דם!" קרא אלבוס, "ראית את זה,סקורפ?" 

"אתה מוכן להתנהג כמו ילד בן 16 ולא בן 12?!" צרחה ג'יני, "ולמה אתה מדבר אל סקורפיוס?!"

"הוא פה!"

"היי!" אמר סקורפיוס בלבביות, "מה קרה כאן?"

רון מיד זנח את הניסיונות להשתלט על הסכין ונעץ מבט אלים בסקורפיוס.

"או,או" אמר אלבוס.

"תעזוב את הבת שלי במנוחה!! חתיכת מאלפוי פסיכופט אחד!!" צרח רון וזינק על גרונו של סקורפיו.

"רונלד!" צרחה הרמיוני המזועזעת, "תעזור לנו פה ועזוב את הילד המסכן!"

"לחיינו ולחיי תירס!" קראה רוז ואז היא ראתה את סקורפיוס מנסה לברוח מאביה.

"ליאו?! מה אתה עושה כאן?! חשבתי שאתה אצל המשפחה שלך!" אמרה רוז בהפתעה.

"אני לא-" ניסה סקורפיוס להסביר תוך כדי ריצה.

"רצית לעשות לי הפתעה?! חמוד שכמוך!" חייכה רוז ולמרבה הפתעתו של סקורפיוס, היא תפסה את פניו ונישקה אותו ארוכות.

רון קפא במקומו,המום.

"רוזי! זה מאלפוי!" צעקה לילי.

רוז דחפה את מאלפוי ממנה ורצה לאמבטיה וכל אחיותיה ובנות דודיה רצות אחריה כדי לנחם אותה.

"ארגגגג" נהם רון והחל לרדוף שוב אחרי סקורפיוס המבועת.

"הצילו! האצבע שלי!" צרח הארי.

"אההההה!" צעקה מולי והיכתה את הסכין באמצעות סיר האמבטיה של ארתור.

"תודה לך,מולי" אמר הארי, "אני חושב שאני עומד להתעלף" וצנח על הרצפה והתעלף.

"אוף, הרסת את הסיר שלי" רטן ארתור ומולי נתנה בו מבט מאיים.

יומיים לאחר מכן

הארי נכנס אל המחילה כשאגודלו חבוש היטב.

"אני חושב שאני אוותר על הסכין הזאת" אמר.

"הו,זה בסדר" חייך ארתור בטוב לב, "אחרי מה שקרה לך, אני לא מאשים אותך"

הארי הניח את הסכין על קצה השולחן.

"אבל הנה אני עכשיו! אני בסדר גמור!"

"אני חושב שאני צריך להיפטר מהסכין הזאת" אמר ארתור.

"אני מסכים"

"אני אחליף אותה בדגם חדש,עם פחות רצונות עצמיים"

ואז התעוררה הסכין לחיים, למרות שלא הייתה מחוברת לחשמל וננעצה בכף רגלו של הארי.

"אאאאווווו" צרח

"מולי! תחבושות!"

ואלו היו סיפורי חג ההודיה של משפחת ויזלי! מקווה שנהניתם ושתגיבו! (אני נאיבית מדי)

הפרק הקודם