Too perfect

אוקיי אוקי אוקיייי
התחננתם, ביקשתם, דרשתם, הצעתם פרק חדש אז הנה הואאא
גאד אנע לא מאמינה שאנחנו כבר בפרק 30! הייתי בטוחה שהפאנפיק יהיה ממש קצר :)
בחלק אחד בפיק הזה הולך להופיע השיר Iris של גוגו דולז אבל במקרה הזה, מי שתשיר אותו תהיה אישה ולא גבר אז אני ממליצה לשים את הקאבר של קינה גראניס המדהימה. זה משדרג את החוויה פי 10000.
תיהנווו

נעמדנו אל מול הארמון השחור של האדס אחרי שעברנו את קרבורס, מי היה מאמין שהטריק של לנגן לו ואז הוא נרדם יעבוד כמו בהארי פוטר?
בכל אופן, הארמון היה שחור כמו לילה חסר כוכבים ומעל צריחיו ריחפו נוטות החסד המקסימות, שלמרבה המזל, לא פגשנו.
שערי הארד היו פתוחים לרווחה ועל גביהם בהקו תבליטים של צורות מוות שונות.
חלקן היו עתיקות: טריפה על ידי גריפון (WTF), חבורה של יוונים לוחמת בעם אחר, ומלך הנחנק מהרעלה בזמן ארוחתו.
חלקן היו גם מודרניות: פצצת אטום מתפוצצת מעל הירושימה, אדם עם פצצה רץ אל עבר קבוצת אנשים וכמובן שהופיע שם הצונאמי בתאילנד. יש!
הכל נראה כאילו הוטבע על השערים לפני אלפי שנים,דוד פרסי חושב שזה נבואות שהתגשמו. אני חושבת שהן ריכוז של כמה אסונות מודרניים.
פסענו מבעד לשערים לגן הכי מכוער שראיתי בימי, פרספונה יש לי משהו להגיד: את ועיצוב זה פשוט לא.
פטריות זוהרות, פרחים רעילים וצמחים זורחים בצבעי ניאון. פיכס. במקום פרחים, פרספונה העדיפה לגנוב מהאדס קצת מהעושר האינסופי שלו ופיזרה באקראיות אבני חן. אבן סיטרין עגולה וגדולה כמו מכונית, ישמרו האלים- גושי אחלמה שבהקו בסגול וכמובן, אבני אוניקס מפוזרות כמו זרעים המצפים לשתילה. ג'ט כל הזמן החליק בגללן.
במרכז הגן, ניצבה חורשת עצי רימון יפהפיים והרימונים השמנים זהרו בפיתוי.
"הגן של פרספונה" אמרתי ובעטתי בלוק, שהתקרב באופן מחשיד אל החורשה. לוק התעורר וגרר את ג'ט, שניסה לקטוף רימון, אחריו.
"נגיסה אחת מאוכל השאול ותצטרך להישאר בשאול לכמה זמן שינתן לך" הוספתי והמשכנו במסענו אל עבר המבצר, שבאופן מפתיע, לא נראה ממש מאובטח למעט נוטות החסד שריחפו להן סביב הצריחים כמו חבורת נשרים.
עלינו במדרגות השיש השחורות אל הארמון ואל תוך מבצרו של אדון המתים. באולם הכניסה על כל דלת שמר שלד אחר, חלק נראו כמו המארינס ונשאו רימונים, כמה מהם לבשו מדים בצבע זית עם כומתות בצבעים שונים ונשאו כלי נשק (הערת הכותבת: מי שהבין הבין) ואחדים לבשו מדי מלחמה יוונים מסורתיים ואחזו בחניתות ארוכות. על שתי דלתות ניצבו שלושה שומרים. כמובן שהאדס יציב שמירה מוגברת על הדלת המובילה אל אנג'ל אך הוא ינסה להטעות אותנו בהצבת שמירה מוגברת על שתי דלתות. 
לפתע, נפתחה דלת בעלת שלושה שומרים ומשם יצאה פרספונה במלוא הדרה.
ממה ששמענו על פרספונה מפאפא זה שהיא מכשפה זקנה,טיפשה ומכוערת. לא שפאפא הוא המספר הכי אובייקטיבי בעולם.
היא הייתה בלונדינית-ג'ינג'ית יפהפייה ועיניים בגווני הסתיו. היא הייתה לבושה לפי צו האופנה, שמלתה הייתה בצבע סגול חציל מחמיא והיא לבשה מעל מעיל קצר מפרווה סינתטית בצבע טורקיז כהה ונעליים בצבע תואם. 
פרספונה סקרה במבטה את החדר וראתה אותנו, בניגוד לשלדים המחפפים, שהיו עסוקים בלדבר על קנדי קראש, כי בכל זאת, קנדי קראש. עצרתי את נשימתי. לא, לא, לא. היא תקרא עכשיו להאדס וכל המשימה הזאת תלך לטמיון.
למרבה ההפתעה, פרספונה חייכה אלינו והיטתה בראשה אל הדלת השמאלית ביותר. היא דחפה את השלדים מדרכה ופרצה בסערה אל אולם הכס של האדס והחלה לצרוח כל מיני דברים. שמענו אנחה עמוקה מלאת ייאוש וחבורת השלדים, ללא יוצאים מן הכלל, התקבצה בפתח הדלתות לאולם, שהחלו להיסגר ומעכו את השלדים לעולם של העולם של אחרי המוות.
"כדי לנו לסמוך עליה?" שאל לוק בלחש, "את זוכרת מה פאפא סיפר לנו עליה"
גילגלתי את עיני, "שנינו יודעים שפאפא לא אובייקטיבי. זה הרמז היחיד שיש לנו, אני חושבת שצריך ללכת אחריו"
"אני מסכים עם ריי" אמר ג'ט. לוק רטן אבל לא אמר שום דבר שפסענו מבעד לדלת ונכנסנו אל מסדרון שחור וארוך בעל רצפת ארד ממורקת היטב שראינו את השתקפותנו. התחלנו ללכת ולחפש בתקווה דלת שיהיה כתוב עליה 'החדר של אנג'ל'
"טוב" אמר לוק, "איך אנחנו מוצאים אותה בדיוק?" 
אממממ" אמרתי, "אולי אני אנסה להתחבר אל קשר הדם שלנו?"
המשכנו ללכת ונתקלנו במכונת חטיפים.
"אלים, זאת מכונת חטיפים?" קרא לוק, "אני רעב!"
לוק וג'ט ניגשו אל המכונה.
"לוק! ג'ט! אנחנו במשימת חילוץ של אנג'ל! לא של חילוץ חטיפים!"
לוק התעלם ממני וביצע את הטריק שפאפא לימד אותנו איך להוציא חטיפים מהמכונות בלי לשם. כן, יש לנו מודל לדוגמה חינוכי מאוד מצד פאפא. איזה מזל שיש לנו את אבוש למודל חיובי לחיקוי. כשהיינו קטנים,ופאפא היה נשאר לשמור עלינו כשיש לאבוש איזה ניתוח חירום, אבוש תמיד היה אומר לנו לאכול מהאוכל שיש בקופסאות (לא שהוא בישל אותו, הפעם האחרונה שאבוש התקרב לתנור קרתה לפני זמן רב מאוד) ופאפא אף פעם לא היה מקשיב לו ולוקח אותנו למקדונלדס ברמה שאבוש תמיד היה מגיע לסניף הקרוב אחרי הניתוח. 
בכל אופן, לוק שלף בארשת ניצחון חטיף צ'יפס והתחיל לאכול אותו ביחד עם ג'ט. נעצתי בשניהם מבט נוקב, "עם הלעיסות האלה אפשר לשמוע אתכם עד לעולם החיים"
"כן, טוב, זה אסטרטגי!" אמר לוק בפה מלא בצ'יפס, "עכשיו אנג'ל תשמע אותנו ותבוא לראות מי האנשים שאוכלים צ'יפס!"
"רעיון מצוין!" הסכים ג'ט בין לעיסה אחת לשנייה.
תוך זמן קצר, הם סיימו את הצ'יפס והחלו לחשוב איך להוציא דוריטוס מהמכונה.
"נמאס לי!" קראתי והתחלתי ללכת בזעם הרחק מהמכונה.
"היי ריי!" קרא לוק ורץ אחרי, "חכי!"
"לא!" עניתי בחזרה והמשכתי ללכת עד ששמעתי קולות נגינה בפסנתר.
"לוק! אני שומעת את אנג'ל!" קראתי ושכחתי מכל כללי הזהירות. שיקפצו לי כללי הזהירות, אין פה אף אחד חוץ מאיתנו.
שמעתי אקורדי פתיחה של שיר מוכר מתנגנים מהצד הימני שלנו. התחלנו לרוץ אל עבר הקול.
 
אנג'ל
הקטע של השיר הולך לקפוץ בין הדמויות של ריי ואנג'ל אז הסימן הזה < מסמן שזוהי נקודת המבט של ריי.
 
העברתי את אצבעותי על הקלידים השחורים-לבנים. אין לי אצבעות קלאסיות של נגינה בפסנתר. האצבעות שלי מסוקסות ולא ממש ארוכות אבל הן לפחות גמישות מאוד.
ניגנתי את כל הצלילים ועברתי לסולם דו מז'ור וחזרתי על הדיאזים והבמולים.  סול נגנית הרבה יותר טוב ממני. הרגשתי מחנק בגרוני, מצאתי על מי לחשוב באמת. 
מה קרה לה? מה קרה להורים שלי? החיים שלי התמוטטו עכשיו וקשה לי. אני לא יכולה לשאת את זה יותר. 
ניגנתי ארפג'יו פעמיים כדי להעלים את ההרגשה הרעה. זה לא עבד. החלטתי לנגן שיר, זה יעודד אותי יותר. אני אנגן את Iris.
התחלתי לנגן את אקורדי ההתחלה. שמעתי קולות מרחוק. אולי שוב אחד השלדים החליק בגלל הרצפה.
 
And I'd give up forever to touch you
Cause I know that you feel me somehow

הייתי מוותרת על הכל בשביל לצאת מכאן, לשמוע את הקול של סול פעם נוספת. היא שרה כל כך יפה.
<שמעתי קול עמום שר והגברתי את הקצב. פנינו ימינה>
 
You're the closest to heaven that I'll ever be
And I don't want to go home right now

היא מלאכית, היא הכי קרובה אל הבית עכשיו. אני כאן, בשאול, בעולם המתים היווני, שלא אמור להתקיים בכלל.
<הקול נשמע ברור יותר עכשיו. אנחנו בכיוון הנכון>

And all I can taste is this moment
And all I can breathe is your life
 
הדבר היחיד שגורם לי לא להתחרפן זו הרצון לדעת מה קרה לאמא ואבא שלי. אוי נכון, הוא לא אבא שלי. חבל.
<אני כבר מזהה את השיר. זה Iris אבל בגרסה אחרת, נשית>
 
And sooner or later it's over

I just don't wanna miss you tonight

זה אפילו לא יגמר כשאני אמות, טכנית, אני כבר מתה אז אין לי לאן לברוח. המוות כבר לא מצפה לי. אני לא חושבת שהוא אי פעם ציפה לי.
<זו גרסה הרבה יותר רגועה ממה שאני זוכרת. הרבה פחות צרידות, יותר אוויר. יותר

פגיעות>

And i don't want the world to see me

Cause I don't think they'd understand

אני יודעת שהעולם כבר לא רואה אותי. אני מתה מבחינתו, הוא לא יכול לראות אותי.

הוא כבר לא יודע מי אני.
<טוב, זה Iris, זה שיר כל כך יפה. פאפא תמיד שר את השיר הזה לאבוש כשהוא רוצה

להיות רומנטי. אבוש נמס כל פעם מחדש>

When everything's meant to be broken

I just want you to know who I am

אני רק רוצה לראות שוב את סול. אני אוותר על הכל, אבל לא נשאר לי משהו לוותר עליו. אפילו לא החיים שלי, אני כבר מתה.
<הגרסה הזאת פחות נשמעת כמו שיר אהבה זועם ומיואש. נשאר רק ייאוש תהומי>

And you can't fight the tears that ain't coming
Or the moment of truth in your lies

שיקרו לי. אני מרגישה דמעה זולגת על לחי. אמא שלי שיקרה לי, הבן אדם היחיד שאי פעם סמכתי עליו שיקר לי. וגם איזה שקר נורא.
<הקול נשמע חנוק יותר עכשיו. צעקתי על לוק וג'ט להפסיק להיות פדלאות ולרוץ>

When everything feels like the movies
Yeah you bleed just to know you're alive

הכל היה אמור להיות טוב עכשיו. טסנו סוף סוף לארצות הברית אחרי שנים שרצינו לבקר שם. עכשיו הייתי אמורה להיות במוזיאון הטבע,אבל תראו איפה אני עכשיו.

<סוף סוף לוק וג'ט השלימו את הפער ופנינו שמאלה במסדרון שחור אחר>

I don't want the world to see me
'Cause I don't think that they'd understand

אף פעם לא יכולתי לתאר לעצמי מצב כזה. לכודה בעולם המתים, לא ככה דמיינתי שאבלה את חיי, או זה שמותי? אני מבולבלת
<היא שרה את זה בצורה אחרת, לא זועקת לעזרה; מעין קריאת ייאוש שקטה שגוועת לאיטה>

When everything's meant to be broken
I just want you to know who I am

המשכתי לנגן, זה לא שיר מורכב במיוחד, סול הייתה מוסיפה כל מיני סיומות מיוחדות. חייכתי לעצמי חיוך מלא געגוע. 
<אנחנו קרובים. אני יודעת>

And I don't want the world to see me
'Cause I don't think that they'd understand

הייאוש פה מחריב כל תקווה. כאילו הארמון הזה נבנה בעצמו מייאוש. הסתכלתי למעלה, לארמון אין גג. אני לא בטוחה שמתרחשים פה חילופי עונות.
<פנינו שוב שמאלה. הקול מתחזק>

When everything's meant to be broken
I just want you to know who I am

אני מתישהו אתרגל לשלדים,לחושך, לצרחות אקראיות, לפרספונה ואולי אני אצליח לקרוא להאדס אבא. המחנק עולה שוב בגרוני. 
<כשפאפא שר את השיר הזה הוא הופך לשיר אהבה מיוסר, כמו שאבוש אוהב, כשהזמר המקורי שר את השיר הוא שיר ייאוש ואהבה נכזבת של מתבגרים

מדוכאים>

And I don't want the world to see me
'Cause I don't think that they'd understand

אני לא אתחרפן. אני לא אתחרפן. אני אחשוב על תוכנית מילוט ואני אברח מפה. גם ככה אף אחד לא מחפש אחרי. אני אעלה על מטוס לספרד ואחזור הביתה. לא, אני לא יכולה לחזור הביתה. אף אחד לא יבין מה קרה למשפחה שלי ואני זו שאצטרך לתת את התשובות.

<היא שרה את השיר הזה בעדינות, בפגיעות, ייאוש תהומי ועמוק, בעצב ובקול מלא אכזבה אך ברור שהיא השלימה עם הגורל שלה>

When everything's meant to be broken
I just want you to know who I am

נשכתי את שפתי התחתונה וניסיתי למנוע מעצמי לבכות. תמיד אמרתי לעצמי שיש אנשים במצב גרוע יותר ממני והם לא מתפרקים כמו איזה אוראו רטוב. 

<הקול שלה בפלצט תמידי ואני יודעת שלוק לא אוהב את זה. הוא שונא פלצטים>

I just want you to know who I am

זה רק גורם לי לבכות יותר. אם אני כועסת על עצמי אז בוודאי שאחותי כועסת על ההקרבה העצמית המטופשת שלי. אף פעם לא חשבתי שארוץ לקרב, תמיד חשבתי שאני אברח ממנו. שמעתי קולות ריצה והתנשפויות מתקרבים אלי והסתובבתי לאחור.

<ראיתי את אנג'ל, השיער החום בהיר-ערמוני-ג'ינג'י אדמדם שלה אסוף בצמה לצד והיא לובשת חולצת מחוך של אוונסנס. "אנג'ל!" צרחתי>

I just want you to know who I am

 באו לחלץ אותי.אני לא מאמינה. אלו הילדים שלקחו את סול, הילדה בעלת השיער השחור לבושה בבגדים שחורים, אפילו ג'קט הג'ינס,למעט חולצתה שבצבע בורדו כהה, התאום הבלונדיני נראה מלא חיים מהריצה אבל יש בו משהו שבור, הסאטיר לא מפסיק להסתכל אחורה בפרנואידיות. אי אפשר שלא להיות פרנואידי פה.

<הגענו לאנג'ל וחיבקתי אותה. "אני לא מאמינה שאת כאן" לחשה לי, ובאופן מפתיע, לא הדפה אותי ממנה>

I just want you to know who I  am

וזה היה פרק השיא שלנו! אני עושה תחרות: מי שממציא את השיפ המוזר ביותר של טו פרפקט זוכה ב500 חרמשים! כןכן! (חוי תקחי את אח שלך במשימה הזאת לול)

עוד שלוש תגובות אני ממשיכה!

הפרק הקודם		הפרק הבא