חייו ושקריו של אלבוס פוטר

אלבוס ישב בחדרו, ראשו שעון על הקיר, וחיכה. מדי חצי דקה הוא הציץ בשעונו, והביט חזרה על הקיר מולו בייאוש. הוא בכלל לא חשב על זה עד לאותו רגע, הוא תהה בלבו אם הוא רוצה בכלל לעשות את זה, זה יהיה שווה את זה? ומה עם ההורים? הוא התבאס רק מהמחשבה על כך, אבל זה מה שהיה צריך לעשות.

עוד עשר דקות.

הוא נשכב על המיטה, מתענג על רגעי הרוגע האחרונים שלו, ועצם עיניים.

שבע דקות.

הוא נרדם

שלוש דקות.

השעון המעורר העיר אותו, והוא ניעור בבהלה משנתו.

דקה.

הדברים הנחוצים היו ארוזים, הוא היה מוכן, ו...

קול חזק של פיצוץ נשמע מכיוון הסלון, אלבוס ניצל את הסחת הדעת ושם את גלימת ההיעלמות של ג'יימס עליו, ג'יימס דפק על דלת חדרו בשקט ואמר: "אלבוס, בוא, הולכים", אלבוס פתח את הדלת בזהירות, לקח מעט מן האבקה שהייתה בכיסו, ונתן אותה לג'יימס, הם ירדו בשקט דרך המדרגות הצדדיות למבואה, אלא שאז לילי בדיוק נכנסה לשם, ואז אלבוס וג'יימס לא ידעו מה לעשות. אלבוס שכח שהוא בתוך הגלימה, ואמר: "לילי, אנח-" ג'יימס, שעמד מלפניו, בעט בו והוא שתק, ג'יימס חייך ועשה שיעול מזוייף גרוע במיוחד (אם כי לילי לא שמה לב), ואמר: "סליחה ליל, פשוט כואב לי קצת הגרון, אנחנ- אני באתי כדי לראות מה קרה למטה", "דרך המדרגות הצדדיות?" שאלה לילי בהיסוס. "כן, נפל לי פה השרביט אז אספתי אותו וכבר ירדתי למטה", לילי לא נראתה משוכנעת: "אז איפה השרביט? ואתה בטוח שאלו לא הרגליים של אלבוס מאחורייך?", אלבוס כל כך היה עסוק בכאב מהבעיטה של ג'יימס, שלא שם לב שהרגליים שלו חשופות מתחת לגלימה, אז הוא מיהר לכסות אותן. ג'יימס אמר: "על איזה רגליים את מדברת? ולגבי השרביט, מסתבר שהוא לא היה שם".

לילי הסתכלה עליו במבט של אתה-בטוח-שאתה-לא-מסתיר-משהו-טוב-בכל-מקרה-אני-הולכת ויצאה מהמבואה. ג'יימס הסתובב לכיוונו של אלבוס ואמר: "אתה לא יכול להיות חכם לפחות במשימה שלך?" אלבוס ענה:  "גם אתה לא עשית עבודה מושלמת להזכירך". ג'יימס, שהבין את הפוטנציאל לריב שהלך וגדל, ענה: "טוב לא משנה, בוא נברח, תכף הפצצה תגמר", אלבוס הינהן וביחד הם קפצו לאח.

הפרק הקודם		הפרק הבא