-pain-

מארלה:
לפני שהתחלנו ללכת ואחרי שאפולו סיפר\זיעזע אותנו עם העובדה

שהוא בא איתנו הוא הוציא חתיכה קטנה זוהרת כ

לכך שלא יכולנו להסתכל עליה מבלי להיות עיוורים מהכיס, זרק אותה על האדמה והיא

יצרה שביל זוהר שהוביל ישר לעמוק ליער.

"כןכן," התחיל להסביר לנו אפולו, "עבדכם הנאמן, אני. השיג חתיכה מדהימה מהקרן שמש שלנו שתוביל אותנו ישר אליה! גאונות!"

כולנו נעצרנו והבטנו בו במבט שיכולתי לפרש כרחמים ואז התחלנו ללכת אחרי

השביל שהוא רץ אחרינו מספר על עצמו,

"היי! אני אל של חץ וקשת שזה בקושי ספורט! אני אתמוטט אם אני ילך יותר,"

"לכו לאטטט"

"בסדר! אני אגסוס לי בשקט פה בזמן שאתם תתעלמו." 

"שמישהו יסחוב אותי אני חושב שאני עומד למות!"

"בסדר תתעלמ-"הוא לא יכל לסיים את המשפט כי בדיוק באותו רגע נתקלנו בחתיכת מפלצת עם.. חיתול?

"מינוטאור..." מילמל אפולו ששתק סוף סוף ואז הוא פשוט דחף אותי לכיוונו והסתתר מאחורי,

"היא יותר טעימה," אמר כביכול בפחד אבל ראיתי שיש לו חיוך קטן רשע, "היא בלונדינית עם

צמות! זה ממש טעים!"

"ממתי הפכתי להיות יותר טעימה ממך?" שאלתי והסתובבתי אליו, "אם אני לא טועה, גם אתה בלונדיני."

פתאום הרגשתי משהו מושך את רגלי, הורדתי את עיניי וראיתי יד אוחזת ברגלי כל

כך חזק ואז מרפה. אבל עדיין מחזיקה, הסתובבתי מצפה למצוא את המפלצת ממש בוהה בי אני מוצאת יד כרותה ממפלצת על רגלי

ודוב עם ידיים מלאות דם.

"זה פרנק, נכון?" לחשתי להייזל והיא הינהנה בתגובה מוציאה פידיון להילחם נגד המינוטאור, אבל

לפני שיכלה פתאום הופיע פיץ הולך בהיסוס מאחורי המינוטאור ותוקע את החרב שלו בתוכו הורג את המינוטאור לגמרי.

"הרגל שלך, מארלה." אמרה הייזל שעמדה לידי ושתינו צפינו בדם זולג ממנה לאט, "את חושבת שתוכלי ללכת?"

בלי שיכולתי לענות פיץ פשוט הרים אותי כשק קמח ושמעתי את אפולו שורק מאחורינו.

"האהבה יש באוויררר"

הפרק הקודם		הפרק הבא